יום לאחר שחזרו מהשבי בעזה, הישאם א-סייד ואברה מנגיסטו, יחד עם ארבעה ישראלים נוספים, זכו לחיבוק חם ממשפחותיהם בבית החולים איכילוב. השניים, שהוחזקו במשך כמעט עשור בידי חמאס, עברו בדיקות רפואיות ראשוניות וממשפחותיהם נמסר כי מצבם הנפשי והפיזי רחוק מלהיות פשוט.
ברוך מחייה המתים
"אני עומד כאן היום נרגש מאוד, מנסה למצוא את המילים הנכונות להביע את תחושותיי. איך אפשר לתמצת עשור שלם של דאגה, של חוסר ודאות ותפילה בלתי פוסקת", אמר אילן מנגיסטו, אחיו של אברה.
אברה מנגיסטו ברגעי חזרתו, צילום: דובר צה"ל
אחיו של מנגיסטו תיאר את רגעי המפגש עם אברה כנקודת אור בתוך החושך של התקופה האחרונה. "אברה אהובנו חזר אלינו הביתה. אינני יכול לתאר במילים את מה שהלב מרגיש. ברגעים אלו ליבנו נטוי בתודה עמוקה לבורא עולם, קיבלנו חיים חדשים. ברוך מחייה המתים", הוסיף.
לצד זאת, ציין כי הדרך לשיקום תהיה ארוכה ומורכבת. "השיקום מהשבי הוא תהליך מורכב וקשה והוא דורש זמן, סבלנות ותמיכה. אנו מבטיחים לך שנעשה הכל כדי לעזור לך להשתקם, לחזור לחיים ולמצוא את מקומך מחדש".
לא חשבנו לעצמנו שחמאס יהיה כל כך אכזרי
אביו של הישאם, שעבאן א-סייד, הביע הלם וזעזוע לנוכח מצבו של בנו עם חזרתו מהשבי. "הישאם הרוס, רגשית וקוגניטיבית", תיאר. "מצבו הנפשי רע, הוא לא מתקשר, והוא נראה כאילו היה במחנה עינויים במשך 10 שנים. לא חשבנו לעצמנו שחמאס יהיה כל כך אכזרי".
הישאם א-סייד חוזר למשפחתו צילום: מעיין טואף/ לע"מ
גם במשפחת מנגיסטו הדגישו כי לצד השמחה על חזרתו של אברה, ברור להם שהתהליך השיקומי יהיה ממושך ומורכב. קרוב משפחתו של אברה, גיל, אמר כי "אנחנו מאושרים ושמחים. אנחנו רואים אותו עומד על הרגליים וזה מרגיע. כרגע אנחנו בתוך שמחה, אבל ברור לנו שהשיקום יהיה ארוך".
אילן מנגיסטו ניצל את ההזדמנות כדי להזכיר את החטופים שנותרו בעזה ואת המחויבות להחזרתם. "אסור לשכוח את החלל החטוף סגן הדר גולדין שעדיין מוחזק בעזה ואת אחינו ואחיותינו החטופים שעדיין נמקים במרתפי עזה", אמר.
מאוחר יותר, התקיימה גם הצהרת משפחות ארבעת השבים הנוספים שחזרו בשבת, אלי-ה כהן, עומר ונקרט, עומר שם טוב וטל שהם. ראשונה לנאום הייתה שלי שם טוב, אימו של עומר. בפתח דבריה הביעה תנחומים למשפחות ביבס וליפשיץ, אשר יקיריהם חזרו לאחר שנרצחו באכזריות.
עומר שם טוב משתחרר מהשבי, צילום: Yonatan Sindel,Flash90
הוא היה צמא למגע אנושי, חום ואהבה
"עומר ילד השמש שלנו שב הביתה ואנחנו נושמים לרווחה. 450 ימים עומר היה מוחזק במנהרה לבד בתנאים קשים, שכללו חלק מהזמן הרעבה והתעללות פסיכולוגית. עומר שיתף שכל מה שחלם לעשות כשישוב הביתה הוא לשים את הראש על ברכיי, שאלטף לו את השיער, ולצאת לרכב עם מלכי על האופנוע ולהרגיש את רוח החופש. עומר שיתף אותנו שכשעבר את הגבול והגיע לידי החיילים שלנו הוא נשם לרווחה. הפנים הראשונות שפגש היו של פסיכולוגית שהציגה את שמה, והדבר הראשון הוא ביקש את רשותה לתת לה חיבוק כי הוא היה צמא למגע אנושי חום ואהבה. ואנחנו, מלבד להזיל דמעה בכאב גדול חיבקנו את עומר שלנו חזק והבטחנו לו שלעולם לא נפסיק לחבק ולאהוב אותו". שיתפה בעדותו הקשה של עומר
"אתמול ברגעי השמחה של המשפחות שלנו, ברגעים בהם כולנו ישבנו על קצה הספה וצפינו בהתרגשות בטקס המזוויע של חמאס, ברכב באזור המתחם ישבו מבועתים גיא ואביתר שנאלצו כמו עומר שלי לקחת חלק בהצגה גרוטסקית ומכוערת. כאמא, כאישה, כבת אדם, אני מבקשת מהצלב האדום, מהקהילה העולמית, לבצע את המינימום ולשמור על ילדינו, על אזרחינו. זה המינימום המתחייב. אני רוצה להודות לאלו שבזכותם הרגע הזה, שהיה בין יאוש לתקווה הפך למציאות", הוסיפה.
אליה כהן נפגש עם משפחתו | , צילום: חיים צח/ לע"מ
מאבק יום יומי מול מקבלי ההחלטות
סיגי כהן, אימו של אלי-ה כהן, אמרה בהצהרתה: "טל, עומר, עומר ואלי-ה, ברוך מחיה המתים וברוך מתיר אסורים. אין דרך לתאר את תחושת ההתרגשות והשמחה לראות אתכם פה בישראל. 505 יום שעשינו כל מה שיכולנו בשביל להחזיר את אלי-ה הביתה, מאבק יום יומי מול מקבלי ההחלטות, ובעיקר בהסברה להעלת המודעות בעם ישראל על השבויים והשבויות שנמצאים בשבי".
עוד הוסיפה: "ביקשתי מעם ישראל להיות ביחד, להיות בערבות הדדית ואחד בשביל השני כמו אחים ואחיות, והכי ביקשתי להרבות בתפילות ומעשים טובים. בצד של אלי-ה שמענו שהיה כל יום אומר את הפרשיות של הנחת התפילין שידע בעל פה, ועושה קידוש על כוס מים, התחזק וחיזק אחרים. שמענו על הרבה ניסים ועל השגחה עליונה שאליה וחבריו חוו שם".
יצאתי למסע בלתי אפשרי
זיו עבוד, בת זוגתו של אלי-ה, הוסיפה: "ב-7 באוקטובר לקחו ממני הכל, אבל דבר אחד הם לא לקחו ולא יקחו לעולם, את הרוח שלי לא הצליחו לקחת. 505 ימים נאבקתי – בכאב, בפחד, בחוסר הוודאות. 505 ימים שלא הפסקתי להילחם, לזעוק, לדרוש. יצאתי למסע בלתי אפשרי, מסע של אהבה, של תקווה, של נחישות. והיום אני יכולה לעמוד כאן ולהגיד: עשיתי את זה! ניצחתי את המשימה האישית שלי – אלי-ה בבית".
טל שהם מתאחד עם משפחתו צילום: חיים צח/לע"מ
מור קורנגולד, אחיו של טל שהם, אמר: "טל שלנו בבית סוף סוף. אחרי חודשים ארוכים של ציפייה, מתח, חרדה, אמונה ותקווה אנחנו סוף סוף מתאחדים. החיבוק שחלמנו עליו, שציפינו לו, הגיע. נכון, זו רק ראשיתה של דרך ארוכה, דרך של שיקום מורכב שעל כולנו לעבור. אבל על ההתחלה הזו חלמנו, על האפשרות לצעוד יחד בדרך הארוכה לעבר הריפוי.