לאחר יממות קשות מהחזיתות השונות במלחמה העקובה מדם, העיתונאי עמית סגל שיתף את תחושותיו לגבי ריבוי החללים מהמגזר הדתי לאומי. "חוק הדתיים השלובים, שבימים כתיקונם הוא בדיחה על ההיכרות ההדוקה שיש לכל בעל כיפה סרוגה עם בכל כיפה סרוגה אחרת, מתממש במלחמה הזו באופן הטרגי ביותר, בפרט מאז החלה הפעילות הקרקעית בעזה ואחר כך בלבנון. אין בית ספר שאין בו מת. אין שכונה. אין ישיבה".
עמית סגל: "לא להעניק להם זכויות יתר, אלא להפסיק את הכפשתם הנמשכת גם בימים אלה"
"לא הכרתי רבים מהנופלים מהציונות הדתית", הודה סגל, "אבל הכרתי מספיק מהם ומבני משפחותיהם כדי לדעת שלא היו רוצים להשתמש במותם לקידום מטרות מגזריות. הם יצאו בשליחות העם ולמענו, לא למען סקטור. בכל זאת אפשר לקוות שקורבנם הבלתי נתפס, שישים אחוז מהנופלים בחודש תשרי הכבד מנשוא, ישמש לא להעניק להם זכויות יתר, אלא להפסיק את הכפשתם הנמשכת גם בימים אלה, כמו אין מלחמה בעולם".
"את הרשעות מצד אחד שמטיחה בהם את כל עוולות המדינה: כת של אוכלי מוות, משיחיים, הזויים, תאבי נקם ודם, מפקירי חטופים, ליבם גס בקיבוצניקים מהעוטף, כל זה רק מהסתיו האחרון. אין קללה וכינוי גנאי שלא הוטחה בציונות הדתית. מוסדות חורב הוכפשו בגלל סרטון פורים דבילי שלכאורה מעליב מזרחיים. בשמות הנופלים מחורב, בשבועיים האחרונים : אביטבול, עובדיה, אלמליח. הלוואי שיזכו לספר גם את סיפוריהם".