סכסוך ממושך בין בני זוג הוביל לגירושין - הדיינים התייחסו גם לתיקון חדר האמבטיה

סכסוך ביתי אכזרי הגיע להכרעה של בית הדין: בבית הדין הרבני בירושלים נידונה סוגייה כבדת משקל, האם יש פטור מכתובה כששני הצדדים רצו בגירושין אף שהבעל תבע אותם. חיי הנישואין של שני בני הזוג מאם המושבות התאפיינו במריבות קשות ובנאצות הדדיות והם החליטו להתגרש. בשלב מסוים הבעל הגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני ובה האשים את אשתו כמורדת ובאי קיום חיי משפחה, ולכן סירב להעניק לה את דמי הכתובה. האישה כפרה בכך וטענה כי הגירושין הינם תוצאה של התנהגותו.

האם יש חובה בתשלום הכתובה?

חברי בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה הרב יגא לרר, הרב אריאל ינאי והרב בן ציון רבין החליטו כי "מדובר בסכסוך חריף וקשה ששני הצדדים היו שותפים לו, מי פחות ומי יותר, דבר שהביא לגירושים בהסכמה. לכן שני הצדדים הם מורדים זה בזה ואין לחייב את הבעל בכתובה". האישה ערערה על כך לבית הדין הרבני הגדול שדן בערעור בהרכב של שלושת נשיאי בית הדין הרב הראשי הרב דוד לאו שסיים לאחרונה את כהונתו, הרב אליעזר איגרא שהיה מ"מ נשיא בית הדין עד לפני כשבועיים, ומ"מ הנשיא הנוכחי הרב מיכאל עמוס, שזהו פסק הדין משותף שלהם.

סכסוך מתמשך על תיקון האמבטיה

וכך נכתב בפסק הדין: "במקרה שלפנינו שני הצדדים לא מעוניינים זה בזה, חיי הנישואין שלהם התאפיינו במריבות קשות ונאצות, והאישה בתכתובות שלה עם הבעל אשר מוכיחות עד כמה קשה היה הסכסוך והמריבות ביניהם. למרות שהבעל הגיש את תביעת הגירושין – מדובר בנישואין שבמשך שנים לא היה בהם שלום בית, ובעצם הגירושין היא תוצאה של התנהגותם של שני הצדדים. המקרה שתואר בעניין תיקון חדר האמבטיה שהתפרשׂ על פני חודשים רבים – כאשר האישה והילדים נאלצו להתקלח בגיגית במשך תקופה ארוכה – יש בו כדי ללמד על חוסר התחשבות מצידו של הבעל, ויש בה אולי גם ללמד על כלל התנהלותו בבית – כשבדבר כה חשוב לאישה ולבני הבית הוא מחליט בעצמו, ומעלים עין מהקושי הרב שהוא גורם לבני משפחתו. שום תירוץ כלכלי כזה או אחר לא יכול להצדיק זאת. כפי הנראה תיקון חדר האמבטיה היה חלק ממכלול המריבות שהיו לצדדים ואולי גם שימש לבעל ככלי נשק
במאבק עימה – כמי שאומר לה 'את תלויה בי, ואני המחליט'". האישה טענה כי היא וילדיה נאלצו להתקלח למעלה מחצי שנה באמצעות "פיילה" – גיגית בשל סירובו של הבעל להזמין אינסטלטור לתיקון.

הדיינים דחו את ערעור האישה

השלושה ישבו ודנו שעות ארוכות בתיק הכתובה והאמבטיה. הם סקרו פסקי דין של ראשונים ואחרונים – החל מהשולחן ערוך וכלה ברבנים בני זמננו כמו הרב אלישיב, ובסופו של דבר החליטו: "בנידון דידן היות והאישה היא שעמדה על ההכרח בגירושין יותר מאשר האיש שהסכים לשלום בית בתנאים מסוימים, לכן קובע בית הדין שאין לחייב את הבעל בתשלום הכתובה. הערעור נדחה ופסק הדין של בית הדין הרבני האזורי נותר על כנו".

בית הדין בפתח תקווה קיבל את טענות האישה בכך שנאלצה להתקלח עם ילדיה בגיגית, תוך התעלמות הבעל מהקושי הכרוך בכך. יחד עם זאת בית הדין קיבל את טענות הבעל על אלימות מילולית מצד האישה שגובתה בעדויות. לכן, בית הדין הרבני בירושלים דחה את ערעור האישה וקבע כי אין חיוב בכתובה.