המתקפה האיראנית על ישראל הלילה (א') כללה על פי הדיווחים שיגור של 185 כטב"מים, 36 טילי שיוט ו- 110 טילי קרקע-קרקע בליסטים. זוהי אכן כמות מאיימת של תחמושת, אך מה האיום הנשקף מטיל השיוט לעומת הטיל הבליסטי? ומהו הכטב"מ האיראני? באנו לעשות סדר.
כטב"מים מתאבדים מסוג שאהד 136
כטב"מ הוא "כלי טיס בלתי מאויש". בדרך כלל מטוס או רחפן שמוטס מרחוק. בראשית ימיו נקראו הכטב"מים מזל"ט (מטוס זעיר ללא טייס) או מל"ט (מטוס ללא טייס). לבסוף החלו לקרוא לכלי הטיס הללו כטב"מים כדי לשקף את העובדה שחלקם לא בצורת מטוס כלל.
ככל הנראה, איראן תקפו אמש עם כטב"מים מתאבדים מסוג שאהד 136. כלי טיס זה הוא פיתוח איראני מקורי, שמסוגל לתקוף נקודות ציון נייחות המוגדרות מראש. מהירותו המקסימלית עומדת על 185 קמ"ש והוא מסוגל לשאת בין 35 ל-50 קילוגרמים של חומר נפץ.
שאהד 136 צילום: מאת Tasnim News Agency, CC BY 4.0, wikimedia
טילי שיוט
טיל שיוט הוא טיל מונחה שטס למטרה מסוימת התוך האטמוספירה, והוא נקרא בשם זה כיוון שמסלול הטיסה שלו נעשה כמעט רק בשיוט. הטיל מצויד בכנפיים, מונע על ידי מנוע סילון ונושא ראש קרב עם חומר נפץ. טיל השיוט הוא בעל טווח ארוך במיוחד של מאות קילומטרים ומדויק הרבה יותר מהטיל הבליסטי. יתרון נוסף של טיל מסוג זה הוא בכך שהוא קשה מאוד ליירוט משום שהוא טיל מתמרן. הטיל יכול לחמוק מגילוי על ידי הרדאר ולתקוף מאחוריו.
עם זאת, לטיל השיוט יש חיסרון גדול. בשל יכולות התמרון המרשימות שלו, הטיל איטי יותר מטיל בליסטי רגיל, ופותחו מערכות הגנה שונות שיודעות לנטרל אותו. כך למשל ישראל פיתחה את ערכת קלע דוד שנבנתה להתמודד עם טילי שיוט מהירים עם טווח יירוט ארוך. בנוסף ישראל השתמשה אמש במטוסי F-35 שעזרו ליירוט.
טילי קרקע קרקע
טילי קרקע קרקע בליסטים הם טילים שמשוגרים מנקודה קרקעית אחת אל עבר מטרה קרקעית אחרת. רוב המסלול של טילים אלה מתבצע מחוץ לאטמוספירה, והמסלול עצמו תלוי בחוקי האסטרודינמיקה. איראן מחזיקה במערך הטילים הבליסטיים הגדול ביותר באזור, עם עשרות טילים מסוגים שונים שמסוגלים להגיע לפגיעה מדויקת בישראל.
טילים איראנים צילום: Matyas Rehak,Shutterstock