ענת קם, שלא ידועה בדעותיה הימניות, החליטה לכתוב טור זועם על התנהלותו של ארגון השמאל "בצלם" מאז בוקר שמחת תורה, אחרי שאחד מעובדי הארגון שפוטר תבע את בצלם בבית דין לענייני עבודה. קם מחתה על חוסר היכולת של הארגון לגבש עמדה נחרצת בסוגייה הפלסטינית מאז הטבח שהיכה במדינת ישראל.
קם כותבת: "התברר שלא הצליחו לגבש בבצלם עמדה נחרצת, הומנית, ו — נו, איך קוראים לזה, שמאלנית — בתגובה על הטבח, ושבזמן שהיינו עסוקים בלדרוש מהשמאל העולמי לעמוד לצדנו הזנחנו את מה שקורה אצלנו בבית".
"בנקודת הזמן הזאת כל מי שראה בעצמו שמאלני היה צריך לבחור: או זכויות אדם, או לאומנות פלסטינית"
קם המשיכה וכתבה כי: "במשך שנים היו 'זכויות אדם' ו'השאיפה הפלסטינית לעצמאות' מטרות חופפות. לא במקרה: גם התנועות הלאומיות של המאה ה- 19, ובהן הציונות, התבססו על עקרונות יפים ונאורים כמו 'חירות', 'אוטונומיה' ו'הגדרה עצמית'. ואכן, במשך עשרות שנים תמכו פעילי שמאל וזכויות אדם רבים בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית לצד ישראל כמטרה בכלל וזו שתסיים את הסכסוך בפרט".
היא מסבירה מדוע אירועי השבעה באוקטובר שינו את כל הנחות היסוד של התפיסה הזו: "התברר ששתי המטרות 'החופפות' האלה אינן חופפות כלל; ושהשאיפה הפלסטינית הלאומית, שהייתה אחד המניעים לטבח בלתי נתפס באכזריותו, אינה שקולה ל'זכויות אדם'. בנקודת הזמן הזאת כל מי שראה בעצמו שמאלני היה צריך לבחור: או זכויות אדם, או לאומנות פלסטינית".
יש כאן בחירה אידיאולוגית מהותית בטוב ולא ברע
קם סיימה ואמרה כי: "זו לא 'התפכחות', השם המכובס של החצנת שנאת הערבים הסמויה והפיכתה לגלויה — אלא בחירה אידיאולוגית מהותית בטוב ולא ברע. לא לצורכי ניקוב בכרטיסיית הגינויים, אלא עמידה ברורה על עקרונות הומניים אוניברסליים, ששוללים מכל וכל שחיטת תינוקות במיטותיהם. שום כיבוש שבעולם לא יוכל להצדיק זאת".