כבר בקורונה התפרסם יובל הרפז, חוקר מוח וחובב נתונים ברשתות החברתיות, לאחר שפרסם נתונים וסטטיסטיקות על המגפה וכך נהג לעשות גם על ירי הרקטות מעזה ורעידות אדמה. בראיון ל"חדשות כיפה" הוא מתאר איך החליט בימים שלאחר הטבח יחד עם שותפו שגיא אור, לאגד את המידע למפה ברורה וזמינה בה מופיעים כל 1169 הנרצחים בשלושת הימים הראשונים.
"כל הזמן מידע חדש מתגלה, יש מידע שעדיין צריך לקשור את הקצוות שלו ולהבין מה קרה למי איפה" אומר הרפז, "גם אם המידע נמצא איפה שהו, לא בטוח שהוא נגיש לציבור. מה שנמצא אצלי הוא נגיש, אבל יש הרבה מידע שאולי קיים איפה שהו אבל הוא לא אצלי ולא אצל הציבור. אני כל יום משנה ומעדכן דברים, כל יום סוגרים איזה פינה קטנה".
יובל הרפז, מיפה את כל הנרצחים. צילום: באדיבות המצולם
"יש עוד כמה נקודות בנתונים שלא הובהרו עד הסוף"
על פי הנתונים של הרפז, במסיבת הנובה נרצחו 381 בני אדם כאשר כמחציתם נרצחו בשטח המסיבה ומחציתם בדרכים הסובבות ובמיגוניות שהפכו למלכודות מוות. אני שואל אותו מהיכן הוא אוסף את המידע על כל נרצח: "בגדול הכל זה מידע פתוח" הוא אומר, "לפעמים המשפחה יוצרת איתנו קשר, לפעמים פונים אלינו ואנחנו ניזונים גם מהרבה כתבות וידיעות שפרסמו מידע על הנרצחים, אנחנו אוספים מידע מכל מקום שאפשר".
במהלך הזמן שעבר, יש מקרים בלתי מפוענחים?
"יש עוד כמה נקודות בנתונים שלא הובהרו עד הסוף, אבל לא נשאר הרבה, הרוב ידוע" אומר הרפז. הוא מספר על כתבה אליה נחשף לאחרונה בה נכתב על רכב עם שבעה פועלים עזתים שנרצחו גם כן בידי חמאס בצומת שער הנגב ביום הטבח, "אלו פועלים חקלאים שעבדו בקיבוץ. הם לא נחשבים בספירות ואנחנו מנסים לברר" הוא אומר.
נרצחי הנובה, מתוך האתר שיצר הרפז. צילום: צילום מסך
"אין פה איזה סוד"
הרפז מבהיר כי לא נותרו בין שמות הנרצחים תעלומות או מקרים סודיים עליהם אי אפשר לדווח, "החטופים שלא ידענו את שמם התגלו והם בתוך הרשימות, יש מקרים בהם המשפחות לא רוצות להיות בתקשורת, אבל אין פה איזה סוד".
כשאני שואל אותו ממה הזדעזע לאורך הדרך הוא אומר: "נניח שיש לך 40 צעירים מתים באוטובוס זה מזעזע אותך, אבל כשהכמויות עולות ל-400 ואז ל-1000 אז אתה כבר רווי, אי אפשר לחשוב על זה. יש מקרים ממש מזעזעים של אונס ורצח ושריפה של גופות, אני משתדל לא להיחשף לדברים, אבל כן חשוב לי לדעת שהכל מתועד ושהדברים יהיו רשומים".
מתוך האתר שיצר הרפז. צילום: צילום מסך
"כל חטוף חדש שהודיעו מה עלה בגורלו הייתי צריך לעדכן ידנית"
איך הכל התחיל? "הרגע הראשון היה כשראיתי באתרי חדשות הרבה מאוד שמות של נרצחים" הוא מתאר, "אבל לא הייתי מרוצה, הייתה חסרה שם תינוקת אחת והחלטתי להתחיל לעשות את מה שאני עושה" הוא אומר. הוא התחיל בליקוט נתונים וכתב קוד "שעובר על אתרים ודג משם את השמות, מסדר בטבלה וכל שעה בודק אם יש שמות חדשים".
היו מקרים שהיית צריך לחקור יותר כדי להבין מה באמת קרה?
"כן, הקוד אף פעם לא מכסה את הכל" אומר הרפז, "מה גם שיש שמות שמופיעים בצורה שונה בין האתרים או באתר צה"ל, אז תמיד צריך לשפץ ולעבור ידנית. בחטופים אין לי קוד שעושה את זה, בפועל כל חטוף חדש שהודיעו מה עלה בגורלו הייתי צריך לעדכן ידנית".
הטבח במסיבת הנובה, 381 נרצחים. צילום: Chaim Goldberg,Flash90
"זה לא נכנס בצורה כזו שאני לא ישן בלילה או צריך טיפול"
אני שואל אותו עד כמה הפרוייקט הזה השפיע על החיים שלו, הרפז משיב כי הוא העסיק אותו בעיקר בשעות הפנאי. "אני עוסק בחקר המוח, יש לי נסיעות עבודה ויש לי משפחה, בערב יש לי שעה - שעתיים שאפשר לעשות איתן משהו, אז זה נכנס לשם". הרפז אומר כי השתדל שלא להיחשף לחומרים גרפיים. "לפעמים אני רוצה להבין איפה בן אדם מסויים נהרג ואני נאלץ לצפות בסרטונים" הוא אומר, "זה נשאר איתי כמה ימים, אבל בגדול זה לא נכנס בצורה כזו שאני לא ישן בלילה או צריך טיפול".
מה הפידבקים שאתה מקבל?
הרפז מצטנע: "בסוף אני רק אוסף שמות שהתפרסמו בעיתון לטבלה, זה קצת מוזר ומצחיק שזה מגיע כל כך רחוק לפעמים. בסוף זה חשוב שיהיה תיעוד, זה חשוב גם לסתם אזרחים ואצלי הם פשוט מקבלים את התשובות לדברים האלה".