הנה הדברים המדויקים שאמר אתמול (ג') השר בצלאל סמוטריץ' בתכנית "בנימיני וגואטה" בכאן רשת ב'. כשנשאל האם החזרת החטופים זה לא הדבר הכי חשוב, השיב השר סמוטריץ': "לא, זה לא הדבר הכי חשוב", ומיד המשיך את המשפט: "למה לעשות תחרות? מה זה חשוב עכשיו? צריך להשמיד את חמאס. זה חשוב מאוד, אבל גם אתה מבין שאמירות 'בכל מחיר' זו בעיה. צריך להחזיר את החטופים, צריך להפעיל לחץ על חמאס".
שעות ספורות לאחר מכן, הרשת סוערת וגועשת. "בא לי להקיא", כתבה השחקנית אגם רודברג. "אי אפשר לקרוא את זה", הוסיפה הזמרת קרן פלס. הקומיקאית נלי תגר הגדילה לעשות והשיקה פעילות בחשבון האינסטגרם שלה - "מה נאחל לשר האוצר הגרוע והרשע בתולדות עם ישראל?" - במסגרתה זכו העוקבים בבמה לאחל לסמוטריץ' שיחטפו אותו לעזה, שימות בייסורים ושיעזוב את הארץ. מימין ומשמאל, מגדול עד קטן, התאגדו כל אושיות האינסטגרם לספורט הלאומי האהוב: השתלחות בסמוטריץ'.
מישהו טרח בכלל לקרוא את דבריו?
הכותרת שהובילה לכל הברדק הזה היא זאת שהסתובבה בכל האתרים ובכל העיתונים. "סמוטריץ': החזרת החטופים היא לא הדבר הכי חשוב". האם סמוטריץ' אמר את זה? אמר גם אמר. האם מדובר בצעד מטומטם מצידו? ברמה הגבוהה ביותר. אך מכאן ועד הכותרת המפוצצת, שלוקחת ציטוט אחד בלבד מתוך דבריו ומוציאה אותו מהקשר בצורה מחרידה - כזו שברור שתעשה לו פיגוע תקשורתי - יש דרך ארוכה.
קשה לי להאשים את העיתונאים שחתכו משפט אחד, שלגמרי נאמר, ובחרו כותרת שתביא להם בוודאות אלפי קוראים זועמים. אין ספק שהקליקבייט המרושע היה הקרקע לכל המהומה הזאת, אך האצבע המאשימה שלי היא לא כלפיהם הפעם. האם מישהו מכל האמנים והאושיות שהצטרפו בלי היסוס לאירוע "שריפת סמוטריץ' בעודו חי" טרח לקרוא את דבריו? האם למישהו היה אכפת באיזה הקשר נאמרו הדברים, מה הייתה הכוונה האמיתית ומדוע לו לומר משפט מטומטם כל כך?
ארבעה חודשים אחרי האסון הגדול בתולדות ישראל - אנחנו עדיין נהנים לערוף ראשים על פליטות פה אומללות
הרי לאף אחד אין ספק שסמוטריץ' רוצה בשובם של החטופים. גם השונא הגדול ביותר שלו לא יאמין שלשר האוצר לא אכפת מחייהם של למעלה מ-100 ישראליים המוחזקים בעזה. גם אם סדר העדיפויות שלו שונה מזה של משפחות החטופים והוא מתנגד נחרצות לביטוי "בכל מחיר" ולעסקאות המופרכות שמציע החמאס, מובן שרצונו הטבעי הוא שחרור מלא ומיידי של כולם. אבל כיף יותר לקחת כותרת אחת ולהפוך אדם אחד - גם ככה לא אהוב במיוחד - לאויב מדינה חסר רגשות.
אפשר להאשים את סמוטריץ' על כך שלא שקל מספיק את מילותיו ושלא לקח בחשבון שכל מילה שלו מתוך הראיון יכולה להיות מצוטטת בכל מקום. האימפולסיביות שלו לומר את דעתו בצורה נחרצת הובילה לסערה המוגזמת שנוצרה נגדו, ויש לו חלק משמעותי בכך. ובכל זאת, אותם האנשים הערכיים שאוהבים לסמן אחרים כ"אנשי השישה באוקטובר" התנהגו כעת בדיוק באותה הצורה. אנחנו עדיין נהנים להעלות על הגרדום חברי כנסת, לערוף ראשים על פליטות פה אומללות ולחלק את כל המדינה לטובים ורעים. ברור מי הטובים, כן?
רק לפני שבוע הולכנו כולנו שולל, והנה זה קרה שוב
רק לפני שבוע "התכתבות האימהות" הסעירה מדינה שלמה. גם שם ליבן הרך של האושיות יצא אל האמא המסכנה שבתה לא הוזמנה למסיבת יום ההולדת, וכולן מיהרו להזדעזע, לגדף וכמובן לגייס תרומות. כמה ימים מאוחר יותר כל העניין התברר כתרמית אחת גדולה והאושיות נאלצו להתכסות בושה ולהודות שלא בדקו את העניין עד הסוף לפני שפתחו קבוצה בפייבוקס.
ככל שעובר זמן מאז פרצה המלחמה, מיטשטש הגבול בין עיקר לטפל. לאט לאט ההתעסקות חזרה ממה שבאמת חשוב - להביס את החמאס, להחזיר את החטופים, לשקם מדינה מדממת - להשתלחות יום-יומית באנשי ציבור או עיתונאים פרובוקטיביים, אידיוטים ככל שיהיו. בין אם התנגדו להדחה של עופר כסיף, האשימו פסל של בודהה בטבח רצחני או פלטו אמירה דבילית ומקוממת, הגיע הזמן שתפסיקו לתת כל כך הרבה חשיבות לקליקבייט.