יום הזיכרון השתתף במאות מבצעים עלומים של סיירת מטכ"ל: הסיפור של עמנואל מורנו ז"ל

עמנואל יהודה, בנם של סילוויאה ואילן (שלמה), ואחיהם של שמואל, משה, יוסף-דן ודוד, נולד בצרפת, ביום כ"ד בסיוון תשל"א (17.6.1971), למשפחה ציונית-תורנית. בשנת תשל"ב (1972), כשהיה כבן שנה, עלתה המשפחה לארץ, והשתכנה בירושלים

בתום לימודיו התיכוניים המשיך עמנואל למכינה הקדם-צבאית "בני דוד" שבעלי. "היה משהו מופלא ביכולות הארציות שלו," סיפר הרב אלי סדן, רב המכינה. "הוא היה בריא וחזק עם כוחות עצומים ווירטואוזיות שהותירו אותנו נפעמים, ובצד זה היה מלא ענווה. ההתנדבות שלו הייתה אין-סופית, עד שפעם נאלצנו לבקש ממנו להשאיר מקום גם לאחרים..." הגם שלא היה ספורטאי גדול, הייתה לעמנואל נחישות ועקשנות להשיג מטרות שהציב לעצמו, ואת עוצמתו הפיזית הנחה כוח רצון נדיר. בדומה לכך, גם עולמו הרוחני היה איתן: "היו לו אמיתות ברורות ובלתי ניתנות לערעור באמונה, שאותן גיבה בשֵׂכֶל, למשל בלימוד 'מורה נבוכים' לרמב"ם."

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאבנו של עמנואל מורנו ז"ל במפגש מרגש עם נשיא המדינה

  01/05/22 17:47

ב-2.8.1990 התגייס עמנואל ל"סיירת מטכ"ל", והחל את מסלול הלוחם בצוות "גיורא". כבר בתחילת הדרך בלט באיכויותיו ובכישוריו המיוחדים; בסיום המסלול השתלב בציר הפיקודי, והוביל פעילויות מבצעיות מורכבות ביותר, מהחשובות שבוצעו בצה"ל, ואשר תרומתן לביטחון המדינה לא תסולא בפז.

בכ"ט באב תשנ"ט (אוגוסט 1999) נישא עמנואל למאיה לבית ויצמן. שלושה ילדים נולדו לבני הזוג: אביה, הבכורה, נולדה ב-ה' תשרי תשס"א -24.7.2001 ; נריה-שלמה נולד ב- יח' אדר תשס"ד - 10.3.2004, ונעם-ישראל נולד ב- ה' כסלו תשס"ג - 6.12.2005. עמנואל היה מחובר לילדים בקשר רגשי עמוק גם אם לא ראה אותם אומרת מאיה, "הוא לא הפסיק לנשק אותם, ודאג לביטחונם ולנוחותם על כל צעד ושעל."

אחרי שנים מספר ב"סיירת" יצא עמנואל ללימודי משפטים ב"מרכז הבינתחומי" שבהרצליה, ועבד, במקביל, בשירות הביטחון הכללי (השב"כ). בסיימו את התואר הראשון במשפטים החל להתמחות במשרד עורכי דין, "אבל זה לא היה בשבילו. הוא הרגיש שאת תרומתו לעם ישראל הוא צריך לעשות בדרך אחרת. עמנואל החליט לשוב לצבא הקבע וליחידה, ושירת בה משך שש-עשרה שנים שבמהלכן טיפס לדרגת סגן-אלוף – דרגה מקבילה לדרגת מפקד היחידה. בשנות שירותו הארוכות – היה עמנואל שותף למאות מבצעים עלומים שבהם הפגין גבורה, אומץ לב ותעוזה רבה. דרך מעטה הסודיות מצטיירת דמותו של לוחם ללא חת, שהיה לאגדה בחייו. כאחד ממתכנני המבצעים ביחידה היה לעמנואל ידע עצום בתחומים רבים; הוא היה פרפקציוניסט המקפיד על הפרטים הקטנים, חד מאוד, מבריק ונחוש, וניחן בזיכרון פנומנלי וביצירתיות. עמנואל הפגין קור רוח גם במצבי לחץ קיצוניים ומסוכנים, ופעמים רבות השליך את חייו מנגד בהצילו חיי פקודים וחברים ליחידה. בין השאר, השתתף עמנואל במבצע לכידתו הנועז של מוסטפא דיראני בלבנון בשנת 1994 – "הוא האמין ביכולות ומתח אותן עד קצה גבול האפשר, ואז – עוד קצת." עם זאת, עמנואל אף פעם לא הניח לעצמו להיות שאנן, והיה חוזר ובודק עצמו שוב ושוב, מציב סימני שאלה וספקות. מפקד הצוות הגדיר את הדברים בפשטות: "אם צה"ל הוא הצבא הטוב בעולם, וסיירת מטכ"ל היא היחידה הכי טובה בצה"ל, ועמנואל הוא הלוחם הכי טוב בסיירת מטכ"ל – אז עמנואל הוא הלוחם הכי טוב בעולם." על שתיים מהפעולות שבהן לקח עמנואל חלק, קיבלה יחידתו ציון לשבח. "עוד בחייו הוא היה ה'יוני נתניהו' שלנו. דמות מופת שלאורה חינכו ואליה רצו להידמות," מעידים החברים.

מתגעגע אליך, אחי עמנואל. pic.twitter.com/2LxYx0iKgH

— Naftali Bennett נפתלי בנט (@naftalibennett) May 4, 2022

עמנואל היה איש של אהבה עזה לתורה, מסירת נפש על הלכה, ואמירה יהודית ברורה וגאה. חייו בצבא היו חיים של יהודי בכל רמ"ח איבריו: גם אחרי עבודה מפרכת לא היה מפסיד תפילה, ונקט הקפדה יתרה על הלכות שבת וכשרות – "אם היה מוקפץ לפעילות מבצעית בשבת, היה נוסע כל הדרך עם חלונות סגורים ולא מפעיל מזגן כי טען שזה חילול שבת ולא הכרחי. כדי להתאוורר היה פותח מפעם לפעם את הדלת לאוורר וסוגר." עמנואל האמין בה' וחי בשלמות, בפשטות ובענווה – "הוא נשם, אכל ושתה אמונה," מעידה מאיה, והחברים מוסיפים: "הוא המעיט בדיבור, אך הרבה במעשים טובים, יצק בנו, ברצינות רבה, תורה ויהדות, אך הקפיד, בד בבד, לשמר נפש צעירה ושובבות." עמנואל האמין כי הגאולה קרובה, ופעל וקרא לעורר את ישראל לאביהם שבשמים. "הוא לא היה 'מיסיונר' ולא ניסה להטיף ולהחזיר בתשובה, אבל אם יזמת שיחה איתו על נושאי יהדות, הוא היה נענה ברצון ואז כבר לא הייתה לך דרך נסיגה. הוא היה מסביר, טוען ומתווכח בלהט בלתי מצוי, מכל הלב, בשכנוע פנימי עמוק..."

מבחינתו של עמנואל היה הלימוד השיא, ועל כן ניצל כל דקה אפשרית ללימוד ולהתקדמות. על השולחן במשרדו שביחידה היו פזורים ספרי קודש. את זכותו ללמוד לתואר שני על חשבון הצבא ביקש להסב ללימודי קודש – "הוא נהג לומר ששנתיים בישיבה עדיפות על פני כל תואר שני." בשיחה עם שמיניסטים הסביר עמנואל למה חשוב ללכת ללמוד לפני הצבא: "בצבא אדם דתי הוא מראָה, שגריר, המייצג את עולם היהדות. אתה נדרש לתת תשובה – קודם כול לעצמך." ואכן, עמנואל ידע לומר את האמת ולעמוד עליה, יהא בן שיחו אשר יהא. מספרים כי במהלך ויכוח באחת הישיבות עם אנשי הסגל הבכיר של היחידה קם עמנואל ואמר: "תבינו טוב-טוב, אני לא נותן דין וחשבון לאף אחד מכם, רק לקדוש ברוך הוא."

סגן-אלוף עמנואל מורנו נפל בסופה של מלחמת לבנון השנייה, בשבת קודש פרשת "ראה", ביום כ"ה באב תשס"ו (19.8.2006), בקרב באזור בַּעַלבֶּכּ. עמנואל מסר את נפשו על קידוש בוראו, ארצו ועמו, בהובילו כמאה לוחמים למבצע חשאי בעורף האויב. יעדי המשימה הושגו במלואם, אך במהלך הפעולה נתקלו הלוחמים באש המחבלים, ועמנואל נהרג. שני קצינים נוספים נפצעו. "אם לאדם נשארות חמש שניות לחיות ועדיין יש בשניות אלה משמעות לחייו ושאיפה למה שאחריהם, משמע לכל החיים שלו יש משמעות," אמר עמנואל לחבר, זמן לא רב קודם לנפילתו. "אנחנו לא חיים בשביל לספק את היצרים, או ליהנות ולחיות את הרגע, אלא החיים הם שלב נוסף בדרך אל השלב הבא."

עמנואל, הלוחם הבכיר ביותר בצה"ל שנפל במלחמת לבנון השנייה, היה בן שלושים וחמש בנפלו. הותיר רעיה, בת ושני בנים, הורים וארבעה אחים. "אין הרבה אנשים נועזים ומבריקים, עם תעוזה ויכולות, שאפשר לרשום לזכותם תרומה כל כך גדולה לביטחון מדינת ישראל," אמר אחד משרי הממשלה. "איבדנו את אחד הטובים." לאחר נפילתו הוענק לו ציון לשבח מראש אגף המודיעין בצה"ל, תת-אלוף עמוס ידלין, על פועלו רב השנים למען ביטחון מדינת ישראל, ועל השתתפותו בפעילויות מבצעיות במלחמת לבנון השנייה. נאמר על עמנואל שהיה אחד מגדולי הלוחמים שקמו לעם ישראל בדור הזה. גם לאחר נפילתו, נאסרה תמונתו לפרסום ואיפול כבד הוטל על הפעולות שלקח בהן חלק.

הפרטים באדיבות אתר יזכור.