בשבוע הבא ביום שלישי תציג הוועדה למינוי שופטים את ארבעת המועמדים הסופיים שלה לכהונה בבית המשפט העליון. השופטים שיצטרפו יהוו כרבע מהשופטים בבית המשפט העליון שמונה כיום 13 שופטים בלבד.
בטור בידיעות אחרונות כותב עמית סגל בטורו על ההתנהלות בכותלי הוועדה, שם ציין על תופעות קיימות היום בוועדה זו, ומסביר כיצד החוק של גדעון סער הביא למצב בו ממונים שופטים בינוניים. "החוק ששינה את כללי המשחק הוא זה של שר המשפטים הנוכחי גדעון סער. בעודו חבר באופוזיציה חוקק דרישה ששופטי העליון לא ימונו ברוב רגיל, אלא יידרש רוב של שבעה מתשעת חברי הוועדה. המהלך הפקיע מהשופטים את היכולת לשכפל את עצמם אבל התוצאה הצדדית מעניינת לא פחות: כל צד הצליח לקפד את ראשם של המועמדים המצטיינים של הצד השני. התוצאה הבלתי נמנעת האי שהתכונה הנדרשת שופטים איננה ברק, אלא מתינות."
בשיטה הזו גם אהרון ברק לא היה נבחר להיות שופט
"בשיטה הקודמת נחסמה דרכה של רות גביזון ז"ל לעליון בגלל שאהרון ברק סבר שיש לה אג'נדה. בשיטה החדשה לא היה אפילו טעם שתיגש. בעצם, גם ברק עצמו כנראה לא היה נבחר לעליון." אמר העיתונאי על השיטה החדשה לבחירת שופטים, והסביר איך היא מגבילה אנשים עם אג'נדה ברורה. "השופטים מעוניינים מאוד במינויו של מנהל בתי המשפט יגאל מרזל לעליון, וזה מספיק כדי שייפסל בידי הפוליטיקאים בוועדה. מהצד השני הוטל וטו של הנשיאה חיות על שני המינויים שהאגף השמרני רצה, חגי וינצקי ודוד האן. התוצאה שניכרת בבתי המשפט בשנים האחרונות היא בינוניות". את הדברים פרסם סגל על רקע מאבקי הכוחות בין השמרנים לליברלים בוועדה.
סגל סיכם את מאמרו בכך שכיום מפחדים מאוד למנות שופטים שיכהנו שנים רבות לעליון. "בעבר מונו לעליון שופטים רבים בשנות ה-50 המוקדמות לחייהם ואפילו בשנות ה-40 כך זכו שמגר וברק, כל אחד ליותר מעשר שנים בנשיאות העליון, כשהם לא חייבים דבר לאיש" הדבר משליך על בחירת השופטים הקרובה לפי העיתונאי שציין " כיום אף פוליטיקאי לא ירשה לעצמו להסתכן במינוי שירדוף אותו עד 2040".