קיה קרניבל, פיאט מולטיפלה, סיטרואן ג'אמפי, ניסאן סרנה ופולקסווגן טרנספורטר: זה רק חלק קטן מתוך רשימה ארוכה במיוחד של הרכבים שנחשבו בעשורים האחרונים כמועדפים על המגזר הדתי. בין אם ביהודה ושומרון, בפריפריה או במרכז, בכל תקופה שהיא, המגזר הדתי לאומי היה מזוהה עם רכב כלשהו, ועשה זאת בהמוניו. למרות זאת, בשנים האחרונות נראה כי קשה לשים את האצבע על הפייבוריט המגזרי.
"אין היום רכב בולט במגזר כי אין סיבה לכך", אומר יוני שרון מ"תמיר סוכנויות" ומסביר כי, "המגזר הוא חלק משאר העם. אם כולם נוסעים עם טויוטה קורולה היברידית אז גם המגזר הדתי. הדתיים לאומיים השתלבו בציבוריות הישראלית, אז הם נוסעים באותם רכבים. אפשר לומר שאחוז הרכבים של שבעה מקומות כמו מיצובישי אאוטלנדר למשל גבוהים יותר בישובים כי הרבה אנשים שעובדים בהייטק ומקבלים רכב מהעבודה, יבחרו באוטו גדול לכל המשפחה. וזה אחד הרכבים המובילים שיש בליסינג".
מיצובישי אאוטלנדר, מאוד נפוץ ביישובים, צילום: shutterstock
מוטי שטרן, כתב הרכב שלנו טוען כי מאחורי היעלמות הרכבים הבולטים במגזר עומדת סיבה אחרת: "החברה הדתית כבר פחות סגפנית. כמובן שדתיי גבעת שמואל, רעננה ופתח תקווה הם בורגנים מובהקים, אך גם בגוש עציון, אלקנה ומקומות אחרים בהתיישבות יש אופי בורגני יותר. האידיאולוגיה נשארה בעיקר בקרב יושבי המאחזים מחד ואברכים ורבנים מאידך", הוא מבהיר.
עדיין בלי גג נפתח
אם אתם מספיק מבוגרים כדי להיזכר בסובארו סטיישן שהסתובבו כאן משנות ה-80, ובמיצובישי לאנסר סטיישן שבאו לאחר מכן, אז כנראה שגם נזכרתם באלה שהוסיפו ספסל מאולתר בין המושבים. למרות הנוסטלגיה החביבה, שטרן מסביר כי בזכות המודעות לבטיחות בדרכים, התופעות האלה נעלמו כליל, ואיתן המכוניות הגדולות והמסורבלות. שטרן טוען בנוסף כי המגזר הפסיק להתייחס לרכבים כאל מותרות: "גם שני רכבים במשפחה זה כמעט סטנדרט, ובסכומים נמוכים של 30-20 אלף שקל לכל רכב, ניתן לקבל רכב סביר. לעומת זאת ב-60-40 אלף שקלים תקבלו רכב מסחרי או מיניוואן בן עשר עם 250 אלף ק"מ שכל הזמן מתקלקל".
טויוטה קורולה היברידית. נפוצה במגזר הסרוג. צילום: shutterstock
למרות ההתברגנות של המגזר, כמעט ולא נתקל היום ברכבים מנצנצים, עם שיפורים ואביזרי יוקרה, כאשר גם עם הטענה של שרון לפיה, "אין דגם שאפשר לומר שהוא המועדף על המגזר", הלקוחות הדתיים יודעים מה חשוב עבורם: "אפשר לעשות קלסתרון לרכב במגזר שלנו: אמין, פונקציונלי ולא מנקר עיניים. למשל בטויוטה קורולה שנחשב לרכב נפוץ, עדיין הם לא יבחרו את הדגם עם הגג הנפתח: 'זה מיותר', הם יגידו, 'אנחנו מעדיפים להשקיע בילדים'. לעומת זאת, אם נציג להם דגם פרקטי ופונקציונלי, אז הם יעדיפו את זה. אם פתאום בא מישהו עם כיפה סרוגה, שפם בן 55 ומבקש אוטו עם גג נפתח, אז אניח שכנראה הילד שלו בן ה-18 מנדנד לו".
אחד הנתונים המשמעותיים שמראים את צפיפות הכבישים בישראל והלקויות של מערך התחבורה הציבורית בישראל הוא מספר כלי הרכב שכל משפחה מחזיקה. לפי נתוני הלמ"ס, יותר מרבע ממשקי-הבית מחזיקים שתי מכוניות לפחות, ויותר מ-70% ממשקי-הבית מחזיקים לפחות מכונית אחת. אז האם גם הציבור הדתי לאומי הצטרף לטרנד? "חד משמעית כן", אומר יוני שרון, "הציבור שלנו חי ביהודה ושומרון שם מאוד קשה להסתדר רק עם רכב אחד. אין כמעט משפחה שאין לה שני רכבים אם לא יותר מזה. גם משפחות שגרות בערים ועובדים במקצועות חופשיים לא יכולים להסתדר עם רכב אחד, אז ודאי שיש מספר רכבים לכל משפחה".
סיטרואן ג'אמפי. היה אהוב במיוחד. צילום: shutterstock
גם בשאלת מה טווח המחירים לקניית רכב במגזר אין תשובה חד משמעית: "זה תלוי בבן אדם", אומר שרון, ומסביר כי, "זוגות צעירים יבקשו מכונית זולה ב-30-20 אלף שקל. משפחות מרובות ילדים יחפשו רכב עם שבע מקומות, משומש והיום וקשה להשיג כזה. כשחדש יכול להגיע ל-170 אלף שקל.
"קשה לענות האם הציבור הסרוג מעדיף יד שנייה, חדשה או ליסינג", אומר שרון, "לרכבים זולים תמיד יש ביקוש, תמיד יהיה להם את השוק. אבל אני לא חושב שקנייה מליסינג היא נפוצה. חדש עם מימון, 0 קילומטר או ייבוא מקביל - זה עיקר העסקאות. אבל קשה לומר שזה האפיון. וזה תלוי בהרבה גורמים. המגזר שלנו הוא צרכן חכם והוא יודע מה רוצה וצריך".