בעוד שחלקנו רואה בממשלה החדשה ובראשה התגשמות של חלום, הרוב היהודי רואה בה אסון. לכל צד יש נימוקים כאלה ואחרים וכל אחד בוחר להתעלם ממה שפחות נוח לו. באופן כללי רואים היחלשות של המבנה הלאומי ונבואת התורה על עליית ה"גר שבקרבנו" והתנשאותו עלינו נראית למרבה הצער קרובה וממשית.
מאווינו הלאומיים ברמה הגבוהה - הערכית, נדחקים למול סדר יום אזרחי שמבקש את השקט בכל מחיר. גם במחיר ויתור שערורייתי לערבים שפרעו בשכניהם היהודים. קשה לנו כי אנחנו לא מצליחים להבין מה קורה ומה מתרחש. יש כאן איזו מהות? משהו שניתן לנהל מולו דיון? האם נגזר עלינו להחליף את שאלת כשירותו של נתניהו בשאלת הגינותו של בנט? זו המהות שבה עלינו לדון?
אולי צמד מושגים ותיק, יסייע קצת להבין את פשר המחזה שאנחנו צופים די פאסיביים בו. כדי להתמודד צריכים עולם מושגים וכפי הנראה, המושגים הישנים של ציונות, אהבת הארץ או נאמנות – צריכים חיזוק מעולם תוכן נוסף.
'מהותנות' היא תפיסה פילוסופית שרואה את המהות הגדולה שמכוחה נוצרות תופעות שונות. אפשר לראות את הסכסוך עם הערבים לדוגמא, כסכסוך שכנים ולומר כמו עומר בר לב שבגלל שלא טיפלו במצוקותיהם, אין פלא שהגיבו באלימות, אבל אפשר להבין זאת באופן הפוך לגמרי - שיש מהות ערבית שהיא המייצרת את עושר העוולות המטורף שהעניקו לעולם. (וכמובן שלא כולם כאלה, אבל כל תופעה תרבותית נמדדת בשולים שלה והם רחבים מדי ומצויים בכל מדינה ערבית או מערבית ואין טעם להתעלם). האבחנה הזאת חשובה, כי היא זו שקובעת איך ניגשים לבעיה.
אל מול המהותנות שמחייבת התבוננות פנימית ואמונה שיש דבר כזה בכלל שנקרא 'מהות', עומדים הפורמליסטים. הפורמליסט הוא מי שמתבונן על החברה כהליך של 'הַבנָיה חברתית' שניסחו הסוציולוגים ברגר ולקמן. לתפיסתם, החברה אינה מהות שמתגלה אצל המרכיבים אותה, אלא תוצאה של סך תהליכים שהם שיגדירו איך תיראה הזהות הקולקטיבית. הפורמליזם אמון על הבטחת הסדר החברתי באמצעות כללי משחק משפטיים ולכן גם אם בית המשפט יהיה חלילה למקום של עוול, תישמר קדושתו, כי פגיעה בו תשבש את הסדר החברתי; מה שהם מכנים 'סכנה לדמוקרטיה'. .
כאשר אין מהות, אפשר להשתעשע בהרכבה של אנשים ודעות קוטביות, באמונה שהתהליך עצמו ייצר בסוף מהות חדשה שתבטל את השינויים האלה. כך נותנים לאויב מקום סביב שולחן הממשלה ומנגישים אותו לחומר סודי ללא חשש, כפי שסגן ראש המוסד בדימוס אמר - כי זה החלק היפה והמסעיר שבתהליך הבניה החברתי הזה. אנחנו כאילו בתנועה ובהתקדמות לקראת שעה גדולה שבה לא יהיו מריבות או מלחמות, אבל כפי שתלמד ההיסטוריה - המהות הלאומית שלנו חיה וקיימת והיא לא תתן שיבטלו אותה.
התפיסה הזו היתה כפי הנראה גם בזמן החורבן. התפיסה הפורמליסטית סבורה שלכל אדם יש קול בשווה; שאין גדולים ואין קטנים. משום שאם אין מהות עמוקה שבשמה אנחנו פועלים, הרי שגם אין עדיפות ל'גדול' כמייצג עמוק יותר שלה. על כך חרבה ירושלים - על שהשוו בה קטון וגדול (שבת קי"ט)
דומה שרובנו לוקחים בחשבון את שתי העמדות. אכן ישנם תהליכים שמייצרים מבנים חברתיים חדשים. השאלה היא מה משקלם ביחס למהות שלנו. הרושם הוא שנפתלי בנט בחר בפורמליות, הקלה יותר לתפעול ולניהול וזנח את המהות כמחוללת הזהות. למרבה הצער זה גם מה שיקרה כנראה למעמדו: פורמלית הוא יהיה ראש ממשלה, אבל מהותית רק ראש מפלגת מיעוט.