1. היסטוריונים ישתוממו בעתיד על הפער העצום בין שנאת נתניהו המרה והחורכת לבין ההצדקות לה. "נפטרנו מהמן", צהלה אמש בגסות אחינועם ניני, לנוכח חוגגים שיכורים משמחה בתל אביב. בשנים האחרונות, ההסתה נגד נתניהו הפכה דורסנית ומכוערת באופן חסר תקדים. לא היה ראש ממשלה בישראל שהפגינו כל לילה מול ביתו, שהשפילו את בני משפחתו, שמיררו את חיי שכניו, שקראו לו בכל יום בכל כינויי הגנאי שבמילון. אני זוכר את הדברים המכוערים שנאמרו נגד רבין בחודשים שלפני רציחתו, והם מתגמדים לנוכח ההסתה העקבית נגד נתניהו, שלא באה מהשוליים, אלא מהמיינסטרים של השמאל הממוסד. לנתניהו יש גם חסרונות רבים, ובהחלט אפשר לבקר אותו עליהם, אך מנהיגותו הייתה מאופקת ומתונה, וקשה למצוא בה את דמות המפלצת המשתקפת בהסתה נגדו. בייחוד בולטות לרעה ההתקפות המרושעות, המתמשכות והלא רלוונטיות כנגד בני משפחתו. לא ברור את מי צריכה לעניין השאלה האם לאשת ראש הממשלה יש יחסים טובים עם עוזרות בית. נתניהו עצמו הותקף בבליל של קשקושים חסרי פשר; בהאשמות משונות על השיער הסגול שלו ועל טעמו בגלידה. היו בישראל ראשי ממשלה שהוציאו אותנו למלחמות; היו כאלו שגררו אותנו למשברים כלכליים נוראיים. בכהונתו הארוכה, נתניהו נזהר מאלו וגם מאלו. אבל מה? היה לו "שיער סגול", יהא פשר ההאשמה הזו אשר יהא.
2. איך אפשר להסביר את השנאה הלא רציונלית בעוצמתה לנתניהו? נדמה לי שבין היתר הם לא סלחו לו על זה שהוא לא משלהם. נתניהו היה אמור להיות שמאלני: עם המיומנות התקשורתית, האנגלית המושלמת והקשרים בעולם – בחיתוכים הסוציולוגיים המקובלים בישראל, כך לא אמור להיראות ימני. על זה לא סלחו לו, וגם לא על עצם הצלחתו.
3. שנאה כל כך מרושעת וכל כך אגרסיבית לא נעלמת במהירות. היא מחפשת מושאים אחרים, והיא גם מייצרת תגובת נגד. מי שמתפלא על ההתנהגות הנואלת ועל גילויי השנאה של האופוזיציה מימין בטקס השבעת הממשלה החדשה, שישאל את עצמו מה היה דפוס ההתנהגות ודפוס הרגש של האופוזיציה משמאל בשנים האחרונות, ולאן בדיוק הם חשבו שזה יוביל.
4. נתניהו תואר כמושחת, כביכול בגלל כתבי האישום שהוגשו נגדו; אך התיאורים הללו קדמו בהרבה לכתבי האישום. למעשה, כתבי האישום הוגשו אחרי הפגנות ממושכות וחסרות תקדים מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה, בדרישה שיגיש כתבי אישום נגד ראש הממשלה, לא בגלל שיקול דעתו משפטי אלא בגלל שנאת המפגינים. התוכן הטריוויאלי של ההאשמות – ראש הממשלה דיבר עם עורך של אתר חדשות, וגם קיבל סיגרים מחבר – אינו הולם את עוצמת השנאה, שמשתמשת בהן כתירוץ. העלילו עליו שיקים כאן דיקטטורה, שלא יעביר את השלטון, שתומכיו יעלו עם קלשונים על הכנסת. ובכן, כרגיל – עלילה.
5. הכי מדהים היה כאשר המפגינים המגדפים האשימו את נתניהו שהוא "מסית ומפלג". יש לכם ראי? מי שביקש אסמכתאות להאשמה הזו, הופנה מיד ללחישה לא יפה של נתניהו באוזני הרב כדורי, לפני 24 שנים. וזה בזמן שבכל דקה מטיחים בנתניהו גידופים הרבה יותר גרועים, ולא בלחישה פרטית, אלא בטוויטר.
6. נתניהו לא נפל בגלל ההפגנות נגדו. הוא נפל בגלל אחד מחסרונותיו הבולטים: הטינה האישית המרה שטיפח עם כל מנהיגי הימין. ליברמן, כחלון, יעלון, סער, בנט, שקד – כולם היו בשלב כזה או אחר מקורבים אליו, ומול כולם פיתח שנאה מרה. בגלל זה נזרק מנהיג הימין לאופוזיציה, בכנסת שיש בה רוב מובהק לימין.
7. לפני שנה וחצי פרסמתי, יחד עם עוד רבנים ואישי ציבור, קריאה לנשיא להציע לנתניהו פרישה תמורת מחיקת ההאשמות נגדו. לא ראיתי מוצא אחר מהסבך הפוליטי. לא כך קרה, וכולנו שילמנו את מחיר השיתוק הפוליטי הארוך. היום אנחנו משלמים את מחירה של ממשלה המעוררת חששות גדולים. ייתכן שההיסטוריונים של העתיד יאמרו שבכל זאת טוב שנתניהו משך את כהונתו האחרונה, למען ההישג הגדול האחרון שלו: השגת החיסונים לקורונה. ייתכן גם שיאמרו אחרת.
8. בסיכום היסטורי, נתניהו היה ראש ממשלה טוב. יש לו חסרונות, ואנחנו מכירים אותם היטב. יש לו כישלונות, למשל: ההגנה העקבית והתמוהה שסיפק למערכת המשפט, עד לרגע שבו פנתה נגדו. אבל בסך הכול, אני חושב שנתניהו ייזכר לטובה, בזכות ארבעה דברים. הראשון הוא הכלכלה. ישראל של נתניהו הפכה ממדינה מתפתחת למעצמת הייטק, עם יחס חוב-תוצר שעד לקורונה ירד בעקביות. היו לנתניהו גם כישלונות כלכליים, אבל מעבר להצלחה הכוללת, הוא ראש הממשלה הראשון שהתמקד בכלכלה ושלימד אותנו את חשיבותה. לפניו, הכלכלה נדחקה בדרך כלל לשוליים, כאיזה עניין תפל של כלכלנים מקצוענים. ישראל בתום עידן נתניהו יודעת כמה חשובה הכלכלה.
9. ההישג השני של נתניהו הוא ביטחוני: נתניהו לימד אותנו שימין אין פירושו הרפתקנות לוחמנית. ימין שמרני נזהר ממלחמות. אני מקווה שגם מנהיגי הימין הבאים יזכרו זאת. על זה היה ראוי נתניהו להערצתם של יריביו משמאל; במקום זה הם קוראים לו "המן".
10. ההישג השלישי של נתניהו הוא מדיני: בעקביות נחושה, הביא לשורה של הסכמי שלום עם מדינות ערביות, בלי לוותר על כלום. הוא שבר את המשוואה "שטחים תמורת שלום".
11. ההישג הרביעי של נתניהו הוא במישור הסימלי. הרב יונתן זקס כתב בצער איך בטקס חנוכת המבנה החדש של בית המשפט העליון בירושלים בתשנ"ב (1992), איש מכל הבכירים הישראלים לא הזכיר בנאומו שום פסוק מקראי, כגון "ציון במשפט תיפדה". רק הלורד הבריטי יעקב רוטשילד הביא ניחוח יהודי לטקס הזה. אצל הנכבדים הישראלים, הממלכתיות האזרחית הסתמית דחקה החוצה את הסיפור המכונן היהודי. אצל נתניהו זה לא היה קורה. הוא החזיר את היהדות לשפה הרשמית שלנו. נתניהו לא חבש כיפה לראשו, אבל נאומיו חבשו כיפה. שפתו חזרה שוב ושוב למשאבים העתיקים של עמנו, לנוכחותנו העתיקה בארצנו ולאוצרות התנ"ך. אחרי כהונתו הארוכה, אפשר לקוות שגם יורשיו ינחלו את השפה היהודית הזו.
12. על כל אלו, תודה לך בנימין נתניהו. דומה ששר ההיסטוריה יזכור את מעלותיך ואת הישגיך הרבים, ולא את חסרונותיך המסוימים. אני מניח שההיסטוריה תקדיש לצבע שערך פחות תשומת לב ממה שהקדישו לו שונאיך האובססיביים. זכית להיות מנהיג העם היהודי בשעה היסטורית, והחזרת מדינה במצב טוב יותר מזו שקיבלת. מה יכול יהודי לבקש יותר מאשר ההכרה הזו.
הרב חיים נבון הוא רב, הוגה, סופר ופובליציסט. המאמר פורסם בדף הפייסבוק של הרב חיים נבון.