אחרי שהוגשו כל הרשימות לכנסת, שוב זוהה מי הוא המלך של הפוליטיקה הישראלית - ראש הממשלה, בנימין נתניהו. עוד בטרם היציאה לסבב הבחירות הרביעי, דאג נתניהו לקואליציה הבאה שלו, כמו גם לאופוזיציה. בנט שוב פוצל ממפלגות הציונות הדתית, בתקווה שמה שקרה בסבב הראשון יחזור על עצמו. חגית משה ניצחה את ניר אורבך ומנעה את הריצה המשותפת עם בנט. רע"מ התפלגה מהרשימה המשותפת, ולא התקיימו חיבורים במפלגות השמאל. בנוסף לכל אלה סמוטריץ' איחד כוחות יחד עם בן גביר ונעם וריכז את קולות החרד"לים במפלגה אחת והציל את הקולות שלא היו עוברים את אחוז החסימה.
גם אם לא הייתה זו תמיד התערבות מפורשת של נתניהו, עדיין בשורה התחתונה כלל משאלות לבו התגשמו. בכל מערכת בחירות מבטיחים לנו כי זו הקדנציה האחרונה של נתניהו, אך פעם אחר פעם הפרשנים מתבדים ונתניהו מסיים כשידו על העליונה. הפעם לעומת זאת קם איום חדש על נתניהו שאולי עשוי להכניעו, זו הפעם הראשונה ישנה תזוזה של קולות מהימין לקבוצת "רק לא ביבי". משבר הקורונה הותיר אזרחים רבים ללא עבודה ועם הילדים בבית, ואנשים מטבעם מחפשים אשמים, נתניהו מנסה לחפות על הנזק עם קנייה מסיבית של חיסונים, דבר ששיפר את מצבו בציבור אך ספק אם גם במערכת הפוליטית.
נתניהו נשען כעת על קואליציה צרה ביותר הכוללת את החרדים, ובתקווה שסמוטריץ' ובן גביר יעברו את אחוז החסימה. אם נתניהו רוצה קואליציה רק עם סמוטריץ' והחרדים עליו לקוות שהליכוד יזכה בלפחות 37 מנדטים, החרדים 18, וסמוטריץ ובן גביר 6 מנדטים. תרחיש שנראה על פי הסקרים האחרונים דמיוני.
אפשרות נוספת היא צרוף של ימינה לקואלציה, אך היא מגיעה עם נטל כבד מבחינתנו של נתניהו שיצטרך להבטיח לבנט הרים וגבעות, מה שיהיה הרבה יותר קשה אחרי התרגיל שעשה נתניהו לבני גנץ בסבב האחרון.
אך השאלה הלא פחות חשובה היא האם שותפיו של נתניהו יסכימו להיכנס לקואליציה יחד עם איתמר בן גביר, שגם בתוך הציונות הדתית, ובטח בחוגי הימין המתונים, מהווה קו אדום. לא סתם ניסה בנט למנוע בכל מחיר ריצה משותפת שלו עם עוצמה יהודית. גם בסבב הנוכחי רבים מחברי המרכז בבית היהודי הטילו וטו על צירוף בן גביר לרשימה משותפת, דרישה שחגית משה נענתה לה.
הכניסה של בן גביר, עליה עמל נתניהו, עשויה להיות חרב פיפיות עבורו. בעוד שמפלגות אחדות מסוגלות לבלוע את הצפרדע בדמותו של נתניהו כראש ממשלה, בן גביר הוא סדין אדום עבורם. סמוטריץ' שעמל רבות להתנתק מתדמית הקיצוני, ומתנער שוב ושוב מימי מצעד הבהמות, עשה צעד אחורה ענק כשצרף את בן גביר במקום חגית משה. והאיש שהיה איש עשייה אקטיבי ושר תחבורה חרוץ, חזר בין לילה לסמן ימני קיצוני. מחלום של מפלגה מגוונת, הפכה המפלגה למפלגה חרד"לית שמרנית.
קואליציית הימין - חרדים מתרחקת לה מהרגע מהרגע שבן גביר התמקם במקום ראלי ברשימת הציונות הדתית. במבט לאחור, או אולי היה זה המבט כבר בתחילת הדרך, נתניהו עשוי לקוות שבסוף שהציונות הדתית השמרנית לא תנהר בהמוניה להצביע, ושהמפלגה לא תעבור את אחוז החסימה. עדיף לנתניהו לחלק תיקים למפלגות אחרות ולהאריך את כהונתו בחצי שנה נוספת לפחות, מאשר להסתכן שדווקא בן גביר יהיה זה שיהיה חתום על ממשלת רק לא ביבי.