ממשלת האחדות חוגגת חודש להקמתה וכבר אפשר להגיד שהתחילה את עבודתה ברגל שמאל. אך יותר מכל המפלגות הנפגעת העיקרית היא כחול לבן, של פי הסקר האחרון נושקת למספר חד ספרתי של מנדטים. נזכיר כי כאשר יו"ר כחול לבן, בני גנץ, החליט לפרק את כחול לבן ולחבור לממשלה עם גוש הימין בראשות נתניהו, רוב מצביעיו הסכימו איתו. בסקרים שנערכו מיד אחרי החלטתו הוא קיבל כמעט 20 מנדטים, לעומתו, מי שנותרו באופוזיציה, יש עתיד-תל"ם, התדרדרו ל-12 מנדטים.
איך ייתכן שתוך שבועות ספורים התהפכו היוצרות ולפיד הוא זה שזוכה למרב המנדטים של גוש המרכז שמאל? הבעיה הראשונית והעיקרית של גנץ היא הרצון שלו להשוות עצמו לנתניהו. בקשתו של יו"ר כחול לבן להישבע אמונים כראש ממשלה חליפי ביחד עם נתניהו הצריך התאמות מיוחדות גם בנושא האבטחה שלו. בין אם בשיירה המאבטחת אותו על שלל מכוניות השרד שלה ובין אם באבטחת המעון הרשמי החליפי, הלא הוא ביתו הפרטי. מעבר לכסף, גנץ ביקש להיכנס ביחד עם נתניהו לישיבות הממשלה, כאילו היו אדם אחד. חשוב לציין שכל דרישה כזו של שר הביטחון מורידה לכחול לבן עוד ועוד מנדטים. יו"ר כחול לבן מנסה להסביר ולהצטדק, אבל זה רק הופך את זה ליותר גרוע - אין דרך להסביר מדוע חשוב לך כל גינוני הכבוד הללו.
דרישותיו של גנץ אינן הבעיות היחידות של כחול לבן. המפלגה וחברי הכנסת שלה הופכים לעמומים בכל פעם שפורצת סערה שצריך להידרש אליה ולהביע את דעתם ואף לעמוד על כך. כך למשל מול מפות הריבונות, שעל פי הפרסומים גנץ נמנע מלראות אותן, ועד הנושא הבוער האחרון - מיסוי ההטבות שמגיעות לראש הממשלה מתוקף תפקידו. בהתחלה הם אמרו שיגיעו לדיון בוועדת הכספים המטפלת בנושא, אבל הימנעו בהצבעה, לאחר מכן אמרו שלא יגיעו לוועדה כלל. ועכשיו, בגלל הלחץ הציבורי, החליטו, ככל הנראה, להצביע נגד. כל החלטה שלהם כל כך שברירית וניתנת לשינוי על פי מצב הרוח הציבורי והתקשורתי שזה פשוט הופך למגוחך.
מנגד, חשוב להבהיר כי כל העימותים עם הליכוד רק נראים כמו משבר קואליציוני, בפועל, למעט בימיה הראשונים של הממשלה, כמעט בכל פעם שאחד מחברי הכנסת מוציא הודעת גינוי או זעזוע על הצד השני הדברים נעשים בתיאום מאחורי הקלעים, כדי שכל צד יוכל לספק את הבייס שלו. אבל גם למטבע הזה יש שני צדדים, הליכוד רואים עד כמה כחול לבן טירונים ונהנים לראות אותם הולכים לאיבוד בתוך ים התדרוכים נגדם מימין ומשאל, ואף מוסיפים שמן למדורה. כחול לבן עדיין לא הספיקו להכיר את המסדרונות המבלבלים של הכנסת והשרים עדיין לא התוודעו לפרטי התפקיד שלהם במשרד, וכבר הם צריכים להדוף אויבים רבים.
כדי להגיע לרגע חילופי ראשי הממשלה, כשלא כל הבוחרים שלהם ברחו להם, על כחול לבן להפסיק עם ההרגל שהם סיגלו לעצמם במערכות הבחירות ולהתחיל להביע את עמדותיהם ולעמוד מאחוריהם, גם אם בתקשורת ייתקפו אותם. כלומר, אם אשכנזי סבור שלא ראוי ואף מסוכן להחיל את הריבונות על בקעת הירדן, מן הראוי שיסביר לציבור את המשמעויות ויעמוד על כך, אך בינתיים כל מה ששומעים מכחול לבן זה הדלפות מתדרוכים או משיחות סגורות. ככה לא בונים מפלגת שלטון.