לכבוד הרב שי פירון, בקרוב שר החינוך. בחרתי לכתוב לך מכתב פתוח, אחרי שנים של מעקב אחר העשייה הציבורית שלך. את המכתב הזה אני מבקשת לפתוח בהצהרתך שלך: "אסור שמערכת החינוך תהיה מערכת העוסקת באופן אובססיבי במדידה: אני בעד מצוינות לימודית אבל היא לא סותרת התמקדות בתחום החינוך לערכים, בבניית אישיות מורכבת המסוגלת להתמודד עם אתגרי המאה ה-21".
האמת? אין לי אלא להסכים. צריך להשקיע הרבה יותר משאבים על מנת לעודד התנדבות בקרב תיכוניסטים ולחנך לערכים. וכמובן שאסור למדוד כל תלמיד על-פי הציונים שלו. אם כך - האם מותר למדוד תלמידה על-פי החצאית שלה? האם זה לגיטימי להנחיל לילדות ונערות בגיל צעיר ביותר את ההבנה הקשה שהגוף שלהן הוא מוקצה מחמת מיאוס? האם הכרחי לגרום למורות ומורים, אנשי חינוך, לרדוף אחרי נערות צעירות במשחק חתול ועכבר מגוחך ואין-סופי? והרי המרדף הזה לעולם לא ייגמר, כי כל שנה יגיעו נערות חדשות ויבקשו לבחון את הגבולות ואת הגוף שלהן, וכל שנה יינתנו אותן הרצאות על חשיבות ה״צניעות״ וכל שנה יסיימו את האולפנות מאות בוגרות בכל הארץ שייבחרו איך הן רוצות להתלבש על פי שיקול דעתן.
אני לא מכירה אף בחורה שהגיעה לחופה ודיברה בשבח המורה שבכיתה ז׳ שלחה אותה הביתה מפני שקיפלה את השרוולים בחולצת התלבושת והיום בזכות זה היא מקפידה על שרווליה. מי תשב בחתונה של אותה נערה? לא המורה שהעירה לה על החצאית והעיפה אותה הביתה, יותר סביר שתשב שם המורה שהייתה ידידת נפש, המורה שחינכה אותה לערכים והתעלמה מהבגד והחיצוניות. הייתה לי מורה יקרה כזאת, מעולם לא ישבתי מולה בבגד לא הולם, לא בגלל שהיא העירה והעיפה אלא מפני שידעתי שהיא שומרת על אורח חיים מסוים, כיבדתי אותה ולא רציתי שהיא תאלץ להעיר לי.
אינני אשת חינוך וקשה לי מאוד לכתוב את הדברים. האם יש דרך צנועה לדבר על זה? האם יש דרך צנועה להסביר לעולם שבנות דתיות הן בדיוק כמו סתם בנות? שרוצות להראות טוב ולהרגיש טוב עם הגוף שלהן. אם את כלל תלמידי ישראל צריך לחנך לערכים איך זה שדווקא אותנו, בנות ה״מגזר״ בוחרים לחנך לערך אחד ״צניעות.״ ערך שהעיסוק בו הוא לעיתים משפיל ופוגע, הפוך בדיוק למושג צניעות. לאולפנות מגיעות נערות ממגוון רחב של בתים ועולמות ערכים, מבתים מסורתיים ועד חרדלי״ם, הורים שולחים לשם את בנותיהן כדי שיקבלו חינוך יותר טוב, שילמדו תורה וערכים יהודיים.
על ההצגה ״ד.נ. הקדוש ברוך הוא״, כתב יובל בן עמי כי ”בנות שגדלו במסגרת דתית, ולא רק ממלכתית דתית - עומדות בפני משימה בלתי אפשרית כמעט. הן מחויבות בטהרת הגוף והנפש, כל ברך שלהן שמציצה היא בגידה בה, אז איך ייתנו ללב להציץ? זה פרדוקס עצוב כל כך. בחורה שהופכת מודעת לפשע ולשקר שבפטריארכליות ומתחילה לנתח את המרחב שבו גדלה מתוך מודעות, תכעס מן הסתם הרבה יותר מגבר במצבה. הצורך שלה לברוח עצום יותר, והמסע מפחיד יותר, קשה יותר ומסוכן יותר“.
אין סיבה שבנות בוגרות מערכת החינוך הדתית ייאלצו לברוח, אין סיבה שבנות לא ילכו לשירות לאומי כי ״שאני אסבול עוד שנה בחצאית?״ או להפך - יפחדו ללכת לצבא כי לשרת את המדינה ולתת לה את המיטב זה ״לא צנוע״. אין סיבה שנצטרך למרוד במחנכים ומורים שניסו להיטיב עימנו, וגם אם כן- אין סיבה שהמרד יהיה קיצוני וקשה.
את כלל תלמידי ישראל אתה מתכוון לחנך לערכים, אל תשכח אותנו. מחויבות להלכה ולמסורת היא ערך - חצאית (לפחות עבורי) אינה ערך.