שי צ'רקה לכיפה: שוקל לאייר ספרים של אורי שלא פורסמו

מאות ואלפי ילדים, בני נוער ואפילו מבוגרים גדלו על ספריו של אורי אורבך. הם קראו את השירים ההומוריסטיים, צחקו, גיחכו וחייכו בכל אחד מהפאנצ'ים. אורבך היה בשביל רבים הילד הנצחי, המצחיק השכונתי והמגזרי, שידע למצוא את החיוך בכל פינה. החל ממאמרים מושחזים בנקודה או בידיעות אחרונות וכלה בספרים מצחיקים ובמגזין הילדים המוכר אותיות. בכל צעד בדרך היה סנטימטר אחריו המאייר האנונימי דאז, והמוכר ביותר כיום שי צ'רקה.

לא פחות מ-22 ספרים כתב אורבך, לצד מאות גיליונות של 'אותיות', כששי צ'רקה מאייר ומצייר את הקריקטורות המוכרות שהפכו את ספריו וטוריו לפופולאריים והשלימו את הכתוב בצבע ייחודי.

"הוא ליווה אותי ברצף במשך 30 שנה", מספר שי צ'רקה בראיון ל'כיפה' היום, רגע לפני לווייתו של חברו הקרוב. “הכרתי אותו בקרית שמונה. אני הייתי בשיעור א' והוא בא לבקר. הרב צפניה דרורי, ראש הישיבה, הכיר ביננו כי הוא חשב שכדי להפגיש אותנו".

צ'רקה מספר שבמשך השנים הקשר ביניהם הפך הדוק ואינטנסיבי במיוחד, כשהשניים משוחחים בלי הרף בטלפון ונפגשים לעיתים מזומנות. “כבר לפני שהשתחררתי הוא גייס אותי לאותיות ואת הצד הויזואלי של העיתון בישלנו יחד. אחר כך כתבנו יחד גם ספרים, סדרות קומיקס ואפילו תכניות טלוויזיה.אני לא יכול לבחור זיכרון אחד על אורי, אבל אני זוכר בבירור את האמירה שלו לגבי החזון של 'אותיות'. הוא אמר 'אני רוצה שאנשים שיגדלו על העיתון ויוכלו להתקבל לגלי צה"ל'. זה סומן אצלו ככה. זה היה עיתון שנועד לטפל בהווי של הילד הדתי. יצרנו הווי תרבותי שלנו שידע גם לתקשר עם העולם שבחוץ".

למעשה, דרכם של אורבך וצ'רקה שזורה זו בזו באופן שקשה לתאר. כל אדם שקרא אי פעם ספר של אורי אורבך ידע לזהות את הילד עם הכיפה בצד, את סגנון הציור המיוחד שהפך את הספרים למוכרים ביותר. צ'רקה מספר שגם לאחר שנכנס לפוליטיקה השניים המשיכו את הקשר באופן טלפוני. “היה לנו קשר טלפוני רציף", הוא מספר. “היינו מדברים על פוליטיקה, יצירה. עשינו יחד דברים שלא התפרסמו עד היום. הוא היה מספר על רעיונות אבל אומר שהוא לא יכול להוציא אותם לאור. הוא אמר שהוא מחכה לחזור לכתוב".

(צילום: באדיבות שי צ'רקה)

בשבועות האחרונים היה אורבך במצב קשה מאוד בבית החולים שערי צדק בירושלים, כך שלדבר השניים לא יכלו, אך צ'רקה זכה למעין פרדה מחברו הטוב. “דיברתי אליו", הוא מספר. “אישתו שמה את הטלפון על האוזן ודיברתי סולו. היה מאוד קשה להיפרד. אני מעדיף לזכור אותו פעיל. הוא היה אדם מאוד רהוט, אדם שיודע להתנסח, ככה צריך לזכור אותו"

הוא נזכר בעבודה על ספר הקומיקס 'מוקצה' עליו עבד באופן אינטנסיבי עם אורבך. “עבדנו מאוד צמוד על הספר, מכיוון שזה היה קומיקס שהוא הגה ואני ציירתי ושכתבתי אותו. הוא נתן רעיונות, כתב אותם, ואני העברתי אותם למדיום הויזואלי. עבדנו באופן צמוד ביותר. הוא היה מעורב מאוד בספרים שאיירתי לו, ובשונה מכותבים אחרים הוא התעניין באיורים. הוא היה עורך בנשמתו ולא רק כותב. הוא הסתכל על המוצר הכללי".

צ'רקה מספר כי ישנם לא מעט חומרים שאורבך כתב ולא התפרסמו, לדבריו הוא שוקל להוציא אותם לאור לזכרו. “יש חומרים שלו שמחכים לאיורים. אני שוקל להוציא לאור את החומר שאורי השאיר אחריו".

אסור להפוך תנין בשבת/אורי אורבך

אסור להפוך תנין בשבת -

זה מוקצה מחמת גדר -

אבל אין בעיה ביום אחר.

ביום חול מותר לגעת בו,

לרכב עליו,

להכניס לו יד לפה,

למשוך לו בזנב

ולנסות להפוך אותו מבפנים.

ביום חול מותר לך

לדחוף לו אצבעות לפנים,

מותר לך לעשן עליו, לא פחות

אבל לא בשבת (זה מל"ט מלאכות).

בקיצור, ילדים וילדות נחמדים:

מי שנוגע בתנין בשבת

פשוט מזלזל במצוות הדת.

ואם הוא נוגע בו בסתם יום חול? -

לתנין יהיה מה לאכול.