לפני כחצי שנה זכיתי להיות מהמעטים הזוכים להיכנס באישון לילה לקבר יוסף בשכם. זה היה לרגל סיום לימוד חומש בראשית של נכדנו ינון-אליה. השילוב בין מסיבת סיום חומש של תינוקות של בית רבן באישון לילה, כולם ילדים קטנים עם הוריהם, כשמסביבנו עוד ועוד אנשים המגיעים בהסעות מסודרות לקבר יוסף השאיר בי רושם בל ימחה. הזעקה-צעקה ”י-ו-ס-ף“ שקרעה את השמים שיצאה מפי רבים מהמתפללים עדין מהדהדת בין קירות לבבי.
איך מעבירים את הזעקה-צעקה הזו לצבור בישראל, הרהרתי לי ביני לביני מאז.
קשר עז אני חשה ליוסף הצדיק עוד מהתקופה בה גרנו בישוב אלון מורה. באותה תקופה, טרום העקירה מסיני, נוהגים היינו לערוך קניות בשכם כדבר רגיל מדי יום ביומו. רהיטים, כלי בית וירקות. באחת הפעמים אף עמדתי לבדי ליד הממשל בשכם, ואני בהריון, מנסה לתפוס טרמפ לישוב אלון מורה,לאחר נסיעה לירושלים לבדי לניחום אבלים. בסוף לקחו אותי חיילים בקומנדקר . אחרי העקירה מסיני הכל השתנה.
ההפקרות שהפקרנו את קבר יוסף, מחיר הדמים ששילמנו שם לא נותנים מנוח.
צפיתי אמש בפרק הראשון בטרילוגיה של הבמאי איציק לרנר, דם קדוש, על קבר יוסף. ערוץ 10 בחר תקופה מתאימה בלוח העברי להקרין את הסדרה. כשבשבוע הבא יוקרן פרק על מערת המכפלה, ולפני תשעה באב- על הר הבית.
במדרש בבראשית רבה, עט, ז כתוב:
"ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו... במאה קשיטה, אמר רב יודן בר סימון זה אחד משלשה מקומות שאין אומות העולם יכולין להונות את ישראל לומר גזולים הן בידכם ואלו הן, מערת המכפלה, ובית המקדש, וקבורתו של יוסף, מערת המכפלה, דכתיב (בראשית כג) וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון, בית המקדש, דכתיב (דברי הימים א, כא) ויתן דוד לארנן במקום..., וקבורתו של יוסף (בראשית לג) ויקן את חלקת השדה, יעקב קנה שכם".
בעידן שבו בהקרנת כל סרט בערוצי הטלוויזיה קוטעים את הסרט פרסומות על שמפו לשיער או תכניות ריאליטי לא צנועות, הפער העצום בין התשוקה לקודש לבין המציאות ברחוב הישראלי הוא בעיתי. יוסף הצדיק, שמעלתו הגדולה היתה שמירת הברית מושך אליו חסידים ואנשי מעשה, צעירים של ברסלב, חבר'ה מככר ציון ונוער הגבעות. קבוצות חסידים גדולות עם אדמוריהן ומתנחלים. הללו מודעים לנושא של שמירת הברית וכמהים ליוסף הצדיק, לבוא אליו ולהתפלל לזכותו.
הרב יהודה ליבמן, מנהל התלמוד תורה ביצהר, מדבר בסרט על הקשר הכואב בין נטישתה של מדינת ישראל את מתחם הקבר לבין מכירת יוסף , הספור המפורסם המוכר לנו מחומש בראשית. כל מי שמתפלל ביום הכפורים וקורא את ספור עשרת הרוגי מלכות שהיוו שילומים על המכירה -בגידה המפורסמת כואב את המכירה הזו.
סרטו של איציק לרנר מדגים היטב את המכירה הזו. אנו, בני יעקב ויוסף מתגנבים לקברו כגנבים בלילה. מכיוון שהכניסה אסורה, הנוער רואה בכניסה למתחם את ה'סלע האדום', אומר הרב דודי דודקביץ, בבחינת מים גנובים-ימתקו.
עם ישראל להמוניו עסוק רובו ככולו באירועי בר נוער, מצעד הגאווה, השיוויון בנטל ובחירת רבנים ראשיים. עם ישראל לא עסוק בשורשיו, לא מוטרד מהם. שורשיו, מקורותיו לא מעניינים אותו. לבסוף, יכול להיות שהתשוקה ליוסף הצדיק תצטייר בעיני המתבונן הישראלי כמשהו הזוי. וזו מכירת יוסף של דורנו.
אני אהבתי את הסרט של איציק לרנר. משהו מהדהוד הצעקה -זעקה י-ו-ס-ף עבר בסרט בעוצמה. דמותו של בן יוסף לבנת שנרצח שם לפני שנתיים אמורה להוות לנו ציון דרך וסימן קריאה. בואו לשם! קול דמי יוסף זועקים אלינו! אם לא תגיעו לשם, לא תבינו על מה אני מדברת.