הח"כ הטרי הרב וראש הישיבה שי פירון היקר,
אני לא יודע אם אתה מכיר אותי אישית אבל אני תלמיד בישיבתך.
אחת הסיבות שאני מתגאה שאני לומד בישיבתך היא בגלל הערכים שלימדת אותנו לחיות לפיהם, כך שצריך לדאוג גם לחלשים. אני מתגאה לומר שאני לומד בישיבה של הרב שי פירון ואנחנו התיכון שמשלב ברמה כזאת ילדים בעלי אוטיזם ומוגבלויות, אני גאה להגיד איזה ערכים קיבלתי בישיבה.
ברשותך, אספר לך על התחושות שאפפו אותי ואת חברי לספסל הלימודים בזמן האחרון בעקבות החלטתך ללכת לפוליטיקה.
בתחילה חשתי עצבות על כך שבחרת ”לנטוש“ אותנו לטובת הכנסת, אבל מהר מאוד הבנתי שאין סיכוי שתשאיר אותנו לבד. אני מסתכל היום על צוות הישיבה ומבין שתמיד דאגת לנו לצוות הכי מתאים וטוב בשבילנו. אז הבנתי שההחלטה ללכת לפוליטיקה היא אפילו מצויינת, כי טוב שאדם כמוך יגיע למשרה שתוכל כל כך לעזור לעם ישראל. זה אולי קצת פחות טוב לתלמידים אבל יותר טוב לכל הישיבה.
אני זוכר שהבטחת וקיימת: הבטחת שתודיע לנו לפני שתלך לפוליטיקה, וקיימת. שתמשיך להעביר את השיעורים הקבועים בימי חמישי, וקיימת. ואתמול, שביום החשוב כל כך באת לדבר איתנו, לזה לא ציפיתי, התרגשתי מאוד מהשיחה שעברת לכל הישיבה, אבל היא הרגישה כאילו אתה מדבר אישית לכל אחד. ברוב החלקים היו לי דמעות בעיניים, ובסוף עם השירים של כל הישיבה יחד.
אבל החלק שהכי ריגש אותי, כשבדרך החוצה הלכת להגיד תודה ושלום לעובדת המטבח, ושאחרי שיצאת כבר ראית את האב בית הערבי ונתת לו חיבוק ואמרת שהוא כמו משפחה בשבילך, חשבתי שכל עם ישראל הרוויח מכך שהלכת לפוליטיקה.