חברי הכנסת יריב לוין ואורית סטרוק מהשדולת למען ארץ ישראל בכנסת, הגישו הצעת חוק המבקשת להקשות על חנינת מחבלים על ידי נשיא המדינה. על פי הצעת החוק החדשה, במידה וירצה נשיא המדינה לחתום על חנינה למחבלים במסגרת מחוות לרשות הפלסטינית יצטרך לתת חוות דעת שתסביר מהי הסיבה ההומניטרית לכך.
בשבועות האחרונים מתרבים הפרסומים על היתכנות לשחרור כ-100 מחבלים שנאסרו מתקופת האינתיפאדה הראשונה. הצעת החוק שוללת את סמכות הנשיא לחון את מי שהואשם או הורשע בבית דין צבאי, או בבית משפט, בביצוע עבירה ממניעים לאומניים כנגד מי שהוא אזרח מדינת ישראל ובכך מונעת את האפשרות לחון מחבלים במסגרת מחוות מדיניות או בשל סיבות אחרות שאינן ממין העניין. בדרך זו תיוותר סמכותו של נשיא המדינה לחון ממאסר אך ורק את מי ששיקולי החסד והרחמים מורים על כך שיש לשחררו.
על הצעת החוק חתמו עד כה מלבד לוין וסטרוק: גילה גמליאל, שמעון אוחיון, יוני שטבון, שולי מועלם, אברהם מיכאלי, מוטי יוגב, ניסים זאב, ישראל אייכלר, זבולון כלפא, אילת שקד, ניסן סלומיאנסקי, יעקב מרגי ורוברט אליטוב.
בחוק מודגש כי הסעיף החדש לא יחול במקרה של חילופי שבויים על מנת לא להתחיל בהליך חקיקה לפני שפורסמו מסקנות וועדת שמגר שדנו בנושא ארוכות וקבעו כללים בנושא זה.
”החלטה בדבר שחרור מחבלים המתקבלת על ידי הממשלה כחלק ממה שמכונה "מחווה מדינית" מרוקנת מכל תוכן את סמכות הנשיא להפעיל את שיקול דעתו הפרטני באשר למתן חנינה לכל אחד מהמחבלים בהם מדובר“, נכתב בדברי ההסברה להצעת החוק, ”חוק שחרור על תנאי ממאסר, חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים וחוק זכויות נפגעי עבירה נרמסים ברגל גסה בצל החלטת הממשלה המתעלמת מרצונו של המחוקק כפי שבא לידי ביטוי בחוקים אלה“.
הצעת החוק ”אמורה לטפל באופן פרטני במתן חנינה לאדם פרטי וזאת בשל שיקולים של חסד ורחמים, לעומת זאת שחרור קולקטיבי של מחבלים, הנעשה באמצעות שימוש בסמכות הנשיא לחון אסירים, שם ללעג ולקלס את מוסד הנשיאות ההופך חותמת גומי להחלטת הממשלה ונאלץ לחתום על תעודות שחרור האסירים בלא הפעלת שיקול דעת פרטני לגבי כל מקרה ומקרה“.