מוריה ואיתי הראל היו ממקימי מגרון, מהמתיישבים הראשונים ביישוב ומי שהקימו את חוות הסוסים במקום. מגרון פונתה בספטמבר 2012 וכיום, כמעט חמש שנים אחרי, כותבת מוריה הראל לתושבי עמונה "תחתמו על ההסכם" ומספרת על תחושת הפספוס "היה יכול להיות אחרת".
במכתב שכתבה מוריה לתושבת עמונה והגיע לידי 'כיפה' היא מספרת על קומץ אנשים במגרון שהתנגדו להסכם עם הממשלה והביאו להרס הקהילה ורוח היישוב.
"רציתי לחזק אותך ואת כל עמונה לחתום על ההסכם המתגבש. במגרון היה לנו הסכם שבסופו אנשי במגרון היו צריכים לרדת ללא התנגדות לשכונה שהקימו לנו במורדות ההר ובתמורה היו נשארות 17 משפחות בראש ההר על החלקות הרכושות. חתמנו על ההסכם אך בסופו של דבר החליטו מספר אנשים ש' לא סוחרים בארץ ישראל' והם לא כיבדו את ההסכם ולא הסכימו להתפנות 'מרצון ובשקט'".
הראל מדגישה כי "על ידי המהלך השגוי הזה, הרסו את מגרון, את הקהילה ואת רוח היישוב. היה יכול להיות אחרת. אתם כרגע המתנחלים כולם. חוק ההסדרה הוא העומד על הפרק. רוצים לראות שיש עם מי לדבר ולא חבורת פנטים שלא מקשיבים ושהתאהבו במאבק לשם המאבק".
"אצלנו, עתיד במגרון היה על הפרק, כעת עתיד ההתיישבות כולה. ההישג של ההישארות על ההר, ההכשרה של נכסי נפקדים הוא קריטי. תחתמו על ההסכם. פינוי זו אפיזודה חולפת שלא באמת מעניינת את הציבור הרחב. חוק ההסדרה הוא עיצוב עתיד עם ישראל בארצו. היו שליחים נאמנים. חיזקו ואימצו" חתמה הראל.