עותרת סדרתית שהטריחה שוב ושוב את בית הדין הרבני בתביעה לביטול הסכם הגירושין עוררה מחלוקת בין שלושת חברי בית הדין הרבני האזורי בחיפה שכתבו שלושה פסקי דין שונים ונאלצו להתפשר ביניהם.
בני זוג מחיפה, הורים לשני ילדים, התגרשו לאחר הסכם גירושין שנערך ונחתם לפני 4 שנים. אחרי הגירושין עתרה האישה שוב ושוב לבית הדין באמצעות עורך דין ובקשה לשנות סעיפים שכבר ניתן להם תוקף של פסק דין. בית הדין דחה את בקשתה לפתוח את הסכם הגירושין. האישה בחרה שלא לערער לבית הדין הרבני הגדול, אלא לשוב ולעתור פעם אחר פעם לבית הדין הרבני האזורי.
לכל דיון הופיע הנתבע, בעלה לשעבר של העותרת, כשהוא מלווה בעו"ד ששכר לצורך ייצוגו. בדיון האחרון שגם בו דחו הדיינים את תביעת האישה, נחלקו הדיינים ביניהם באשר לחיוב הוצאות המשפט. דיין אחד סבר בהתבסס על מקורות הלכתיים ש- "יש לחייב את התובעת במלוא הוצאות המשפט. לא יתכן שאדם שכבר התגרש לפני מספר שנים יהיה חשוף כל שנה לתביעות סרק רק כדי לטרטר את הבעל לשעבר ב'שיטת מצליח', כלומר אם אזכה בתביעה מוטב, ואם לאו - גם טוב. מצער שבית הדין צריך להזכיר שגם אדם שהתגרש זכאי לשקט ולרוגע". אותו דיין פסק שיש לחייב את האישה במלוא הוצאות המשפט בסך 15,000 ₪.
דיין אחר חלק על החלטה זו וכתב מצדו פסק דין ארוך שגם הוא הסתמך על פוסקים רבים. מסקנתו היא כי אין לחייב הוצאות משפט גם לבעל דין קשה וטרדן. "היסוד הזה, הזכות שמוקנת לכל אדם לתבוע בפני בית דין, היא זכות מהאושיות הגדולות שהיהדות מבוססת עליהן", כתב אותו דיין ופסק כי "אין חיוב הוצאות גם בתובע טרחן המטריד את הנתבע בתביעות רבות".
אב בית הדין הרבני בחיפה הרב יצחק אושינסקי גישר בין שני הדיינים החלוקים בפסק דין ארוך משלו. בהתאם לכך חתמו שלושת הדיינים על פסק דין מפשר הקובע כי "בית הדין מחליט לחייב את התובעת בהוצאות משפט לטובת הנתבע בסך 5,000 ₪. הפסק ניתן בדעת הרוב כאשר לדעה א' יש לחייב בהוצאות משפט בסך 15,000 ₪, לדעה ב' יש לפוטרה מהוצאות בכלל, דעה ג' סברה שיש לחייב בסך 5,000 ₪ הוצאות משפט והיא מוסכמת על ידי שתי הדעות והיא דעת הרוב".