בית הדין האזורי בירושלים פסק השבוע על כליאתו ללא הגבלת זמן של גבר המסרב זה שנים ארוכות להעניק לאשתו גט. הגבר נמצא במאסר כבר מאז חודש יוני 2001 וכעת ביקשה אשתו מבית הדין להאריך את מאסרו ללא הגבלת זמן - עד מסירת הגט.
מדובר בסנקציה המתאפשרת לבית הדין, על מנת לדחוק סרבני גט לכדי מסירתו. ואולם, עורך דינו של הבעל טען כי החוק מגביל לעשר שנים את יכולתו של בית הדין למאסר, ולכן לא ניתן להאריכו. אך פרקליטת האישה טענה מנגד כי החוק לקיום פסקי דין של גירושין, שאמנם מגביל את תקופת המאסר, אינו בא לגרוע מסמכויותיו של בית הדין לפי חוקים אחרים - ומכוחם ניתן להאריך את המאסר.
דייני בית הדין בירושלים, ישראל יפרח, אליהו אברג'יל ויוסף גולדנברג, קיבלו לבסוף את עמדת האישה, זאת בהתבסס על קביעת בית הדין הרבני הגדול בעניינו של אותם בני הזוג. בבית הדין האזורי הסיקו כי היות ובבית הדין הרבני הגדול פירטו את כלל האפשרויות העומדות לפניהם לצורך כפיית מתן גט, הרי שהכוונה הייתה כי העונשים השונים ישלימו זה את זה - ולא יבואו אחד על חשבון השני.
"משבא המחוקק להרחיב עוד את סמכות האכיפה של בתי הדין הרבניים לגבי פסקי דין לגירושין, הוא הדגיש חזור והדגש בחוק קיום פסקי דין, שאין בהוראות חוק זה כדי לפגוע בסמכויות אחרות של בית הדין הרבני על-פי כל דין. כך בסעיף 7 לחוק קיום פסקי דין נאמר כי 'חוק זה אינו בא לגרוע מן הסמכויות של בית דין רבני או של בית משפט על-פי כל דין''", פסקו הדיינים.
עוד כתבו הדיינים בפסק הדין כי "החוק פתח איפוא מספר שערים בהיכל בית הדין לצורך אכיפת פסק דין לגירושין, והברירה בידי בעל הדין להיכנס בשער הרצוי לו. אין לנעול בפניו שער זה ולכוונו לשער אחר דווקא. במקרה דנן, עומדים אנו בפני נעילת שער אחד בפני האישה, עקב תום עשר שנות המאסר".
הדיינים ציינו כי "מן הדין שייפתח בפני האישה הכלואה בשבי הנישואין שער תקוה אחר לשחרורה מעולו של בעלה. באיזון בין זכויות היסוד של הבעל והאשה לכבוד ולחירות, יש להעדיף במקרה זה את האשה, הואיל ולזכותה פסק דין סופי של בית הדין לפיו יש לכפות על הבעל את מתן הגט".