המחבל ובכיר הפתח מרוואן ברגותי הועבר אמש (ב') מכלא הדרים לבידוד בכלא קישון, זאת על רקע שביתת הרעב שהוא מנהיג והמאמר שפירסם בעיתון ניו יורק טיימס.
במאמר שפורסם אתמול בעיתון האמרקיני, תחת הכותרת "מדוע אנחנו שובתים רעב בבתי הכלא בישראל", כתב ברגותי כי "במשך 15 השנים האחרונות בכלא הישראלי אני עד וגם קורבן למערכת הבלתי החוקית הישראלית של מעצרים שרירותיים וטיפול לקוי באסירים הפלסטיניים. לאחר שנבחנו כל שאר החלופות החלטתי שאין ברירה מלבד להתנגד להתעללות על ידי פתיחה בשביתת רעב. "שביתת רעב היא הדרך השלווה ביותר של התנגדות שקיימת בידינו. הכאב הוא רק של האסיר השובת ועל יקיריו בתקווה שבטנם הרעבה והריקה והקורבן שהם מקריבים יעזור למסר לחלחל מבעד לתאי הכלא האפלים".
ברגותי בן ה-59 נעצר בזמן מבצע חומת מגן בשנת 2002 ושנתיים לאחר מכן נידון לעונש של חמישה מאסרי עולם מצטברים ו־40 שנות מאסר על ביצוע וקשר לרציחתם של ישראלים רבים בפיגועי טרור שונים. מי שמסומן ע"י רבים בעולם הפלסטיני כיורשו של אבו מאזן, החל להנהיג ביממה האחרונה שביתת רעב המונית הכוללת יותר מ- 1,187 אסירים פלסטיניים.
המאמר שנשלח לעיתון ללא ידיעת השב"ס עורר זעם רב בישראל. יו"ר יש עתיד ח"כ יאיר לפיד הגיב לדברים שכתב ברגותי ואמר כי "מרוואן ברגותי הוא רוצח מורשע מהסוג הגרוע ביותר. הוא הורשע בחמישה מקרי רצח שונים של אזרחים חפים מפשע. הוא היה מעורב בעשרות ניסיונות לפיגועי טרור. הוא גרם לכך שאנשים איבדו את משפחותיהם, שהוטלו בהם מומים, שחייהם נהרסו. את זה שכח הניו יורק טיימס לספר לקוראיו".
לדברי לפיד, "הדבר הבולט ביותר והמקומם ביותר במאמר שפרסם מרוואן ברגותי ב"ניו יורק טיימס", הוא השורה מתחת לחתימתו. "מרוואן ברגותי," נאמר שם ביובש, "הוא מנהיג פלשתיני וחבר פרלמנט". אין דבר רחוק יותר מן האמת. הפרט החסר במאמר הוא שמרוואן ברגותי הוא רוצח. הוא הורשע בבית משפט אזרחי (לא צבאי) בחמישה מקרי רצח שונים של אזרחים חפים מפשע. הוא היה מעורב בעשרות ניסיונות לפיגועי טרור. הוא גרם לכך שאנשים איבדו את משפחותיהם, שהוטלו בהם מומים, שחייהם נהרסו".
בהמשך הוא הוא תקף גם את העיתון האמריקני שאיפשר את פרסום המאמר: "במקום להגיד לו, כפי שאמור עיתון אחראי לעשות, שאם אין לו שמץ של הוכחה לדבריו אי אפשר יהיה לפרסם אותם, ה"ניו יורק טיימס" פרסם אותם בעמוד הדעות שלו ואפילו לא טרח להסביר לקוראיו שהקורא הוא רוצח מורשע מהסוג הגרוע ביותר. על כך ברגותי יושב בכלא. לא על עמדותיו, לא על רצונו במדינה פלשתינית, לא על זכותו לביטוי אישי. הוא יכול היה - יחד עם האסירים היושבים איתו - להיות כבר מזמן אזרח חופשי של מדינה פלשתינית עצמאית. הוא בחר במקום זה בדרך של טרור, רצח ואלימות. אלא שאת כל זה ה"ניו יורק טיימס" שכח לספר לקוראיו".