מסקנותיה של יואל אינן נעצרות רק בנושא המוח, "באופן דומה אם אנחנו מסתכלים על הבדלים התנהגותיים ופסיכולוגיים בין נשים וגברים, אז גם שם אנחנו רואים את אותו הדבר - נדיר מאוד, אפילו יותר נדיר מאשר במוח, למצוא אנשים בעלי תכונות רק גבריות או רק נשיות. לעומת זאת לאחוז מאוד גבוה של האנשים יש גם תכונות נשיות וגם תכונות גבריות".
חוקרת המוח הידועה טוענת שעל פי מאפיינים פיזיולוגים לא ניתן לנתח לעומק את הדומה והשונה בין המינים, "חלוקת בני אדם לשני סוגים, על סמך מערכת הרביה שלהם, מספקת לנו מעט מאד מידע על האופנים בהם שני אנשים יהיו דומים או שונים במבנה המוח שלהם או במאפיינים הפסיכולוגיים שלהם".
לשיטתה, החלוקה בין המינים מתבססת בעיקר על נורמות חברתיות "המערכת החברתית שלנו בנויה על ההנחה שיש חלוקה ברורה לשתי קבוצות מובחנות מבחינה פסיכולוגית, נשים וגברים, ועל סמך זה נבנית גם מערכת הציפיות שלנו מכל קבוצה ונוצרת חלוקת תפקידים מאוד ברורה. אנחנו בעצם מניחים שהחלוקה של אנשים על פי מאפיין פיזיולוגי - סוג מערכת הרביה שלהם, רלוונטית להמון ספירות של החיים, בעוד שלחלוקה הזו אין כמעט שום משמעות, מלבד לעניינים שקשורים לרביה. זה כמו שנחלק אנשים לפי צבע עורם או צבע העיניים שלהם".
 |
|
(צילום: באדיבות המצולם)
|
פרופ' יואל חולקת על המתנגדים לשילוב נשים כלוחמות בצבא ומסבירה שלבנות המין הנשי יש נתונים לשרת כמעט בכל יחידה, "מבחינה פיזיולוגית יש הבדלים גדולים יותר בין נשים לגברים במדדים כמו גובה, משקל או כח פיזי. זה יכול להיות רלוונטי ליחידות צבאיות בהן הכוח הפיזי הוא בעל משמעות מאד גדולה, כמו בחלק מיחידות החי"ר, בהן רוב האנשים, כולל גברים, לא יכולים לשרת, ומבין מי שכן יכול לשרת בהן, סביר שנמצא בעיקר גברים. אבל זה לא אמור להוות בעיה ביחידות כמו שריון או תותחנים, בהן הדרישות הפיזיות הן כאלו שגם לא מעט נשים יכולות לעמוד בהן".
לטענתה "הבעיה היא שאנחנו כל הזמן מחלקים אנשים לשתי קבוצות, גברים ונשים, לפי צורת מערכת הרביה שלהם. אנחנו הופכים את מערכת הרביה לחזות הכל והופכים את האנשים למערכת הרביה שלהם. יש עדויות שבין גברים ונשים שמשרתים יחד ביחידות מעורבות המתח המיני דווקא קטן יותר כי הם מפסיקים לראות אחד בשני אובייקט מיני אלא יותר שותפים לנשק".
לסיום, אומרת פרופ' יואל כי היא רואה חשיבות לערבוב בין המינים כבר בגיל צעיר, "דווקא השמירה על הפרדה ועל סטריליות בין בנים ובנות מגיל צעיר הופכת את נושא העירוב לכל כך דרמטי. כשבנים ובנות גדלים יחד, הם מכירים זה את זה כבני אדם הרבה לפני הופעת המיניות. ואז, כשהמיניות מתעוררת בגיל ההתבגרות, הבנות והבנים שגדלת איתן/ם לא יכולים להצטמצם לאובייקט מיני. באופן פרדוקסלי, דווקא ההפרדה בין בנות לבנים, בין נשים לגברים, מייצרת את הדבר שאנחנו מנסים כל כך למנוע".