בימים אלו, ימים של תיקון חטא המרגלים והמאיסה בארץ חמדה, אנו מציינים עשור לעקירה מגוש קטיף. זוהי הזדמנות מצויינת לערוך חשבון נפש נוקב עד התהום ולברר לעצמנו היכן טעינו. בשנים האחרונות אנחנו חווים, פעם אחר פעם, עקירה וגירוש של יהודים מאדמתם. החל בעקירה מגוש קטיף ועמונה, דרך מגרון וגבעת האולפנה ועד לעפרה ובתי דריינוף שבבית אל המאוימים בימים אלו. הנטייה הטבעית, והנוחה יש לומר, שלנו הינה לתקוף את ראש הממשלה, שריו ויועציו המשפטיים. העמידה מול המראה והביקורת העצמית תמיד מאחרים להגיע.
בשנות ההתיישבות הראשונות, נאלצו קברניטי ההתיישבות לנקוט בשיטות של כחש והסתרה, סגירת דילים מתחת לשולחן הרחק מאור השמש המחטאת, ע"מ לעקוף את המגבלות הרבות שהושמו בפני פיתוח היישובים. מתי התחילו הבעיות ? כאשר ההכרח הפך לשיטה. ההסתרה הפכה לדרך חיים, הקומבינה הפכה לכלי לגיטימי. בתחילת הדרך שיטות אלו יושמו כלפי הממשלה והצבא, בהמשך הדרך גם כלפי התושבים. פתאום מגלים התושבים שמגרשיהם בכלל רשומים על מקום אחר או שאישור זכויות בקרקע הוא יותר משאת נפש ופחות מציאות ממשית.
צריך להדגיש - אין חולק על כך שמדובר באנשים יקרים ואידיאליסטיים המסורים בכל מאודם לערכים של התיישבות בא"י, אבל, דווקא התמסרות זאת גורמת לפעמים לאבד את קשר העין עם המציאות, עם האנשים בשטח ועם תחושות העלבון והזלזול.
לפני כשבועיים, נודע לנו, אנשי הישיבה והגרעין התורני במעלה אפרים, בדרך מקרה, על הסכם סגור וחתום לכאורה להקמת שלוחה של המכינה בעלי, במעלה אפרים. בהסכם מעורבים גורמים רבים - המועצה המקומית, גופים מיישבים, שרים ויועצים שונים. לכולם יש מה להרוויח מהסכם זה, רווח ממוני ורווח ציבורי. היחידים שלא טרחו לעדכן אותם בהסכם המתגבש הם - אנשי היישוב, וכפי שאמר לנו אחד מאדריכלי ההסכם - "מה זה נוגע לכם? המועצה הסכימה וזהו".
כל נסיונותינו להסביר שמהלכים משמעותיים כאלה הדוחקים 2 מוסדות מקבילים למקום אחד ומשנים את האיזון הדמוגרפי ביישוב עלו בתוהו. גם את ההבנה הבסיסית שדברים כאלו לא יכולים להיסגר במחשכים באמצעות הבטחות על תקציבים שמנים לכאן ולכאן, לא הצלחנו להנחיל. שוב ושוב הטיחו בנו - "האם אתם מתנגדים ליישוב הארץ ? להרבות במוסדות תורה ?"
ובכן ידידיי, זה הזמן לומר באופן ברור - "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" !
כולנו ראינו לפני עשר שנים בגוש קטיף איך בניינים בני עשרות שנים קרסו ביום אחד. עינינו ראו ולא זר איך בניינים שלמים "נוסרו" בגבעת האולפנה תמורת הסכם שהיום כולם מתכחשים אליו.
במחילת כבודכם - זה לא "יישוב הארץ" ! זאת קומבינה עטויית מלט ובטון !
הדרך לגאולת ציון וירושלים עוברת דרך משפט וצדקה. "ויהי דוד עושה משפט וצדקה לעמו".
דעו לכם ידידיי, התיקון הגדול שאנו מייחלים לו יבוא כאשר נלמד לכבד איש את רעהו. לא נבוא בהכרזות בומבסטיות שאנחנו הולכים לגאול את בקעת הירדן משממונה. לא נתעלם מן האוכלוסיה המקומית ונציג זאת כבניית קומה על גבי קומה ולא נהפוך את עצמנו לאדוני הארץ.
"כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי" - בענווה, בעין טובה ובהרבה הרבה סבלנות.
הכותב הוא מנהל ישיבת ההסדר והגרעין התורני במעלה אפרים.