סיון רהב מאיר בטורה השבועי בידיעות אחרונות מביאה את זכרונותיו של הרב אליעזר איגרא, שנבחר לפני כשבועיים לדיין בבית הדין הגדול, מהתקופה ששירת בגדוד 71 של השריון שנה וחצי לפני מבצע אנטבה. הוא היה אז תלמיד צעיר בישיבת ההסדר "כרם ביבנה".
"יום אחד הגיע לבסיס ברמת הגולן מג"ד חדש, יוני נתניהו", מספר הרב איגרא, "מאותו יום העולם שלנו השתנה. עד אז, למשל, אם היה יורד גשם, כל הטנקיסטים היו מבסוטים. היינו יושבים בתוך האוהל ועושים טוסטים. עכשיו הכללים השתנו. יוני אמר לנו: 'ואם תהיה מלחמה בגשם?'. הוא היה מוציא אותנו לאימונים רטובים ולא נעימים, בכוונה תחילה".
על המפגש עם החיילים הדתיים מספר הרב איגרא: "פעם, בשבת, היו כמה חבר'ה שסיימו את כל האוכל החם שהוכן לשבת כבר בערב, ולא נשאר אוכל חם לשבת בבוקר. כמה מהטבחים נלחצו והכינו עוד סיר באמצע שבת קודש, תוך חילול שבת. אנחנו, הדוסים, כעסנו ושפכנו את הסיר הזה. יוני כינס את כולם לשיחה, לשיג ושיח על הפרט והכלל. זה היה שיח מאוד ערכי, מאוד יסודי ומאוד פתוח. הוא לא העניש אף אחד, אבל השיחה הייתה חשובה.
"והייתה לנו עוד תקרית: החלק הכי יקר בטנק היה 'המוח'. הוא היה מתקלקל כל שבוע-שבועיים. פעם המוח שוב התקלקל, החלפנו אותו, אבל השארנו את המוח הקודם ליד הטנק ואמרנו שאחר כך ניקח אותו. למחרת הייתה הקפצה, כולם רצו לטנקים וכמובן שכחו מהמוח. לצערי עלינו עליו עם הטנק ורמסנו אותו. יוני כינס את כל הפלוגה לשיחת מוסר על אחריות. אהבתי את העובדה שהוא לא מעניש אותנו, את הש.ג, את החיילים הפשוטים. מי שקיבל עונש היו הקצין והחשמלאי שהיו אחראיים על כך. דווקא הבכירים נענשו, אבל אנחנו בהחלט ננזפנו מילולית.
"בבוקר של מבצע אנטבה כבר הייתי נשוי טרי. שמענו ברדיו ששחררו את השבויים ושחייל אחד נהרג. אמרתי לאשתי: 'רק לא יוני. אם זה הוא - כל המבצע לא שווה'. זה משפט שהוא כנראה לא נכון, לא יודע למה אמרתי ככה פתאום, אבל ככה הרגשתי. היו לי המון מפקדים, פגשתי כל מיני דמויות של קצינים בצה"ל, אבל את אף אחד מהם אי אפשר להשוות לרמה שלו".
ועוד כותבת סיון רהב מאיר בטור:
כשאומרים "יוני נתניהו", רבים חושבים על התמונות המפורסמות שלו במדים, בשדה הקרב. לרב איגרא יש תמונה אחרת לגמרי בזיכרון: "היינו אז במחנה חדש, שנקרא היום על שמו, 'מחנה יונתן'. אני זוכר שלא היה אז חשמל, והייתי לומד תורה לאור הנר. הוא היה נכנס הרבה לאוהל, שם ישבתי ולמדתי גמרא, כדי לדבר איתי. לא סתם כדי לשאול מה נשמע אלא כדי לשוחח. לשמוע ולהשמיע. ישבנו שעה ארוכה ולמדנו יחד מסכת פסחים. יש לי אותה בבית עד היום, זה כרך קטן, היום אני כבר לא יכול לקרוא כתב קטן כל כך. זה הזיכרון שלי מיוני: רוכן לעברי ומתעניין בגמרא, במסכת שאני לומד".