למרות ובגלל גל הטרור הגיע יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין לשבת בחברון וקרית הביקור נועד כדי להביע את תמיכתו במפעל ההתיישבות בעיר האבות שעובר בימים אלו קשיים מרובים.
יו"ר הכנסת חיזק את מתיישבי חברון במילים חמות. הוא אמר: "עם ישראל התמודד בדורות האחרונים עם קשיים ואתגרים אדירים. לוחמי ציון בברית המועצות ובארץ עמדו בגבורה מול אויב אימתני ויכלו לו. סיפור ההתיישבות בחברון הוא סיפור של גבורה ואמונה וראוי שיהיה דוגמא לכל אדם חופשי בעולם. אני קורא לכל ישראלי לבוא למקום הזה, לקבל השראה ותחושת ביטחון".
את הביקור במקום ליוו מנכ"ל היישוב היהודי בחברון, אורי קרזן ודובר היישוב, נעם ארנון. אדלשטיין ביקר גם בביתה של חברת הכנסת לשעבר אורית סטרוק, שבנה יצחק נפצע כאשר הציל חייל השבוע בעת ניסיון פיגוע. יו"ר הכנסת הביע הערכה רבה למעשה הגבורה ומסר ברכת חזק ואמץ לכל החיילים והתושבים במקום. "אתם השליחים של עם ישראל כולו לכל דורותיו, ואתם המבטיחים את שורשי הקיום הלאומי לדורות הבאים".
 |
|
(צילום: דוברות הישוב היהודי בחברון)
|
השבוע נחשף ב'שיחת השבוע' סיפור הגבורה של אדלשטיין עצמו הקשור לחג החנוכה. שלושה חודשים הוחזק אדלשטיין בבידוד בצינוק בכלא הרוסי, לאחר שהואשם ב"החזקת סמים" (האמת הייתה שהחזיק בשמים להבדלה). הוא פתח בשביתת רעב של כמה שבועות, אבל זמן קצר לפני המשפט החליט להפסיקה. "היו לזה שתי סיבות", מספר אדלשטיין. "ראשית, הודיעו לי שלוקחים אותי למשפט וחששתי להתעלף באולם. שנית, ידעתי שחנוכה מתקרב ורציתי להיות חזק".
המשפט נערך בימי החנוכה תשמ"ה (1984). "בכל משפט מורשים להיכנס קרובי משפחה או ידידים של הנאשם. הרוסים מנעו זאת על-ידי שמילאו את האולם באנשיהם, וכך חסמו את מי שביקשו להיכנס, מלבד אשתי ואימי. מי שניסה להיכנס נענה בתשובה לקונית: 'אין מקום'.
"הייתי מוקף שוטרים, כדי למנוע כל מגע ביני לאנשים אחרים. המשפט היה ארוך ונמשך שעות רבות. לאחר שהשופט הכריז את גזר דיני (שלוש שנים במחנה כפיה בסיביר), ממש כשהתחילו להוציאני החוצה, דחפתי את ראשי בין שני שוטרים וצעקתי לאשתי: איזה נר היום? היא הביטה בי ולא הבינה מה אני רוצה. שאלתי שוב ושוב: איזה נר היום?".
"האנשים שסביבי חשבו לרגע שהשתגעתי בגלל גזר הדין החמור שהשית עליי השופט. לאחר ששאלתי את אשתי בפעם השלישית איזה נר היום, הצליחה להתעשת והשיבה: 'הערב נר שני'. הכול קרה בתוך שניות", סיפר יולי אדלשטיין.
"השוטרים כבר לא החזירו אותי לצינוק, שכן עכשיו איני נחקר אלא שפוט. העבירו אותי לאגף אחר", הוא מספר. בשעות הערב הצליח להשיג שני גפרורים. "בתא היו כארבעים אסירים. ניגשתי לחלון, בירכתי את הברכות והדלקתי את שני הגפרורים". אדלשטיין חיכה שהשלהבות יתכלו, עד שחרכו את אצבעותיו.
האסירים בתא חשבו שהאורח החדש אינו שפוי. "לקח לי שעתיים להרגיע אותם ולהסביר להם במה מדובר", הוא מחייך, בעודו נזכר באותם רגעים בלתי-נשכחים. "מזלי היה שאחד האסירים הכיר אותי בעבר והעיד שאני שפוי" סיפר אדלשטיין את סיפורו המרגש.
 |
|
(צילום: דוברות הישוב היהודי בחברון)
|
 |
|
(צילום: דוברות הישוב היהודי בחברון)
|
 |
|
(צילום: דוברות הישוב היהודי בחברון)
|