"טיפלנו בפצועים ששכבו על רצפת בית החולים במשך ימים ללא טיפול"

"הגיעו אלינו פצועים עם פגיעות משמעותיות, פצעים מזוהמים, כוויות, פצועים שנשלפו מתוך בית החולים הסמוך, ששכבו שם על הרצפה ללא טיפול כלשהו, אנשים שלא הספיקו לנתח אותם. אין ספק שאלו היו מראות קשים למרות שהיינו מנוסים במראות מסוג זה".

כך, בשלווה יחסית, משחזר בשיחה עם 'כיפה' ד"ר גיורא וייזר, תושב היישוב אפרת אשר משמש ביום יום כרופא בתחום רפואה דחופה לילדים בבית החולים שערי צדק בירושלים, שיצא לנפאל לפני כשבועיים וחצי במסגרת כוח החילוץ וההצלה של ישראל, את המראות שנגלו לפניו לאחר שהגיעו לנפאל והקימו בית חולים שדה.

כחמישה ימים לאחר רעידת האדמה הקשה שהתרחשה בנפאל לפני כשלושה שבועות נשלח מישראל כוח הצלה שמנה מאות רופאים וחיילים, שמטרתם הקמת בית חולים שדה בקטמנדו, בירת נפאל. ביניהם היה ד"ר וייזר, שמספר כי רק ברגע האחרון הוא צורף למשלחת.

"בהתחלה לא הייתי אמור לצאת", הוא אומר לאחר חזרתו היום (ג') מנפאל, ועל רקע הרעידה הנוספת שהיכתה במדינה הבוקר. "שלפו אותי מהמרפאה וביקשו שאגיע, וכמובן כשמבקשים אז באים".

לדברי ד"ר וייזר, המשלחת שהגיעה לקטמנדו נתקלה בהרס, אך לא בהרס מוחלט כפי שאירע בערים אחרות במדינה. "היו בתים הרוסים אבל זה לא שהעיר נהרסה. ההרס האמיתי היה באזורים רחוקים יותר, וחלק מהפצועים שהגיעו הבהירו במצבם עד כמה המצב חמור. החשיפה הגדולה הייתה כשפתחנו את בית החולים וגילינו פצועים עם פגיעות משמעותיות, פצעים מזוהמים, כוויות, פצעים שבמדינה מתוקנת היו מטפלים בהם בשלב הרבה יותר מוקדם אך כאן נשארו ללא טיפול במשך ימים. אנשים שכבו על רצפת בית החולים במשך כמה ימים והמתינו לניתוח".

ד"ר וייזר מספר כי זו לא הפעם הראשונה שהוא מגיע באמצעות משלחת ישראלית לאזור מוכה אסון, כשלפני מספר שנים סייע באסון בפיליפינים. "הגענו עם מוכנות נפשית לעומס בלתי נסבל ולכן לא הופתענו מממדי האסון, אבל העבודה הייתה אינטנסיבית מאוד. ניתחנו במקביל גם בבית חולים שדה שלנו וגם בבית החולים הנפאלי שהיה בסמוך אלינו. ראינו הרבה פצועים, אך הקושי האמיתי היה בפינוי. החבר'ה שהגיעו אילנו היו במקומות מאוד קשים להגעה, הכבישים היו הרוסים לחלוטין והיה צריך להוביל אותם במסוקים. אנשים שכבו חמישה ימים בלי טיפול".

"לא היה שוק", הוא מסביר. "אתה מבין את המצב במדינות כאלו, אזורים נידחים בהם אנשים מפציעות שאמורות היו לא להיות קשות מגיעים במצב רע מאוד בגלל ששכבו ללא טיפול במשך תקופה ארוכה. בנוסף היה הרבה לחץ, גם מבחינת האוכלוסייה וגם מבחינת המערכת. מגיע פצוע קשה וכל המערכת משתגעת מסביבך. אנשים נכנסים ללחץ. הייתה כאן כמות אדירה של פצועים".

ד"ר וייזר מספר על שני מקרים של טיפול בפצועים שנחרטו בזיכרונו, שניים מתוך מי יודע כמה שעברו עליו בשבועיים וחצי האחרונים. "הייתה ילדה שהביאו אותה מכפר קטן חמישה ימים לאחר האירוע. מצאו אותה מסתובבת לבד ביער ואף אחד לא ידע מה איתה. היא שכבה בכפר עד שהגיע צוות חילוץ ישראלי והם שלחו אותה אלינו. בהתחלה היא הייתה ממש בסכנת חיים, היה לה דימום מוחי והיא עברה ניתוח חירום, וביום האחרון, לפני שעזבנו, כבר ראינו אותה מנסה לעמוד".

הסיפור השני, הוא מספר, פחות אופטימי. "ילדה נוספת שפונתה ממקום מרוחק במסוק הגיעה אלינו. הפציעות שלה לא היו קשות ורצינו לשחרר אותה. הבעיה הייתה שפשוט לא היה לה אף אחד. היא לא ידעה מה קרה לאבא או אימא שלה ולא ידענו מה לעשות איתה. בסופו של דבר הצליחו למצוא קרוב משפחה שלה והם עברו למאהל של הצבא הנפאלי, אבל אין האפי אנד לסיפור. יש סיכוי שהיא איבדה את רוב בני משפחתה".

(צילום: דובר צהל)

היום (ג') חזרה המשלחת הישראלית לישראל, ובדיוק מצמרר התרחשה רעידת אדמה נוספת בעוצמה של 7.4 בסולם ריכטר בנפאל. בניגוד לרעידת האדמה הראשונה שגבתה את חייהם של 8000 איש, ברעידה זו נהרגו עשרות בני אדם ומאות נפצעו. לדברי ד"ר וייזר הוא מצד אחד מצטער שלא נשארו, אך מנגד מרגיש כי המשלחת מיצתה את עצמה בנפאל.

"המטרה הייתה לתת סיוע ראשוני וטיפול בפצועים עד שהממשלה תוכל לתת להם מענה. היינו אחד מהצוותים הגדולים ביותר במדינה אבל בכל זאת היינו קטנים מבחינת אנשים ולא יכולנו לתת מענה ליותר מדי זמן. כשקיפלנו את בית החולים היו כבר יותר חולים ופחות פצועים מרעש האדמה והבנו שהאוכלוסייה חזרה לשגרה רפואית. סיימנו את תפקידנו".

"היו אלו שבועיים וחצי קשים מאוד, ואני שמח שחזרנו לארץ, אבל מצד שני אני מקווה שהם לא ספגו פגיעה קשה מאוד. אני חושב שההרס במדינה היה משמעותי מספיק בעקבות רעידת האדמה הראשונה כדי שכבר לא יהיה הרס בסדר גודל דומה, ובגלל שאנשים עזבו את הבתים וחיים באוהלים רובם יהיו בסדר בסך הכל".

לשאלה האם הוא מאמין שהרופאים בישראל יוכלו לטפל באופן אפקטיבי באירוע בסדר דומה במדינת ישראל הוא עונה בחיוב. "היה ברור לכולנו שיש הרבה מטרות לנוכחות שלנו בנפאל. קודם כל להציל את הנפאלים, לתת דוגמא בתור מדינת ישראל, אבל אין ספק שהפעלת המערכת הזו, של החילוץ וההצלה, היא תרגול למצב אסון במדינת ישראל. איני יודע אם מדינת ישראל ערוכה לאסון כזה, אך במרמה הפרטנית של רופא או קבוצת רופאים בהחלט נוכל להתמודד עם רעידת אדמה כזו בישראל. השאלה הגדולה היא כמובן במידת ההרס, וזה לא תלוי בי, אך אנו מתרגלים את העניין בבתי החולים והמערכת מכינה עצמה. מקווה שלא נגיע למצב כזה".

"אם יבקשו שאחזור, אחזור", מסכם ד"ר וייזר את רשמיו מהמשלחת לנפאל. "זה חלק מהשליחות שלי כרופא, בטח כנציג מדינת ישראל. אחזור ללא שום היסוס. השהייה באירועים כאלו קשה מאוד גם מבחינה פיזית וגם מבחינה נפשית, גם בגלל התנאים בשטח, גם בגלל הציוד וגם בגלל הפצועים, אבל זו זכות להיות חלק ממאמץ כזה. ברור שזה משפיע עלינו מבחינה נפשית, אבל זוהי זכות להיות חלק מחבורה של אנשים שבאו מתוך רצון אדיר לעבוד ולסייע. אני רואה כבוד בהיותי חבר בקבוצה הזו".