היום מלאו ארבע עשרה שנים לפטירתו של סגן ראש הממשלה, שר החינוך והתרבות, יו"ר המפד"ל ומנהיג הציונות הדתית זבולון המר ז"ל. יש בלבנו געגועים עמוקים למנהיגותו המרשימה ולאישיותו המקרינה. עצמתו הרבה של המר נבעה מכך שגם בעת גדולתו לא שכח את מקורות הפשטות של בית פועלי בחיפה.
ניתן לקבוע שזבולון המר זכה להיות המנהיג הראשון של הציונות הדתית במובנים רבים: הוא היה הצבר הראשון שהפך להיות מנהיג המפד"ל ונשיא תנועת המזרחי העולמית, הוא היה המנהיג הראשון שהוא בוגר החינוך הממלכתי-דתי, תנועת הנוער בני עקיבא ואוניברסיטת בר אילן. הוא היה הראשון ששימש כראש המשמרת הצעירה ויו"ר הדור הצעיר של המפד"ל. גם במישור הממלכתי הוא היה הצעיר הדתי הראשון שנבחר לכנסת, שר החינוך והתרבות וסגן ראש הממשלה הדתי הראשון.
זבולון המר ז"ל היה ראש וראשון בין מובילי השינוי הדרמטי שחל בציבור הדתי-לאומי בעשורים האחרונים: הוא הוביל את הציבור הדתי-לאומי מתפקיד סמל הדת ומש"ק הכשרות לתפקידי אחריות לאומית בתחומי החיים העיקריים העומדים בראש סדר יומה של המדינה. בתקופת מנהיגותו פרץ הציבור הדתי-לאומי מתחום מושבו המצומצם יחסית אל המרחבים הלאומיים, המדיניים, הביטחוניים והכלכליים-חברתיים העומדים בראש סדר העדיפות הלאומי. בחירתו ליו"ר המפד"ל סימלה יותר מכל את ניצחונה של דרכה החדשה של הציונות הדתית: אחריות כלל-לאומית, עם הפנים אל כלל ישראל, השתלבות ממלכתית מלאה ונשיאה בעול המדינה בכל אחד מהתחומים בהם נגזר גורלה של המדינה.
הוא היה שר החינוך והתרבות הדתי הראשון. שנתיים עד שלוש שנים ניהל מאבק ציבורי קשה מול השמאל החילוני עד שזכה לא רק ללגיטימציה מלאה בתפקידו כשר החינוך והתרבות מטעם המפד"ל, אלא נחשב לאחד משרי החינוך הטובים ביותר שהיו אי פעם במדינת ישראל - אם לא הטוב שבהם. מנהיגותו החינוכית הטביעה חותם עמוק על מערכת החינוך וההשכלה הגבוהה: הארכת חוק חינוך חובה עד סוף כיתה י' וחוק חינוך חינם עד סוף כיתה י"ב, כמו גם שכר לימוד מדורג בגני ילדים טרום-חובה. כל אלו הביאו את מדינת ישראל להישגים בינלאומיים ראשונים במעלה. גולת הכותרת בפעולותיו היא ללא ספק קידום מעמד המורה, שכרו ותנאי עבודתו. המר ידע בחכמתו הפוליטית לגייס לצידו את ראש הממשלה המנוח מנחם בגין ולהביא להתפטרותו של שר האוצר יגאל הורוביץ, כדי ליישם את המלצות הוועדה הממלכתית לקידום מעמד המורה. במערכת ההשכלה הגבוהה הוא כונן וייסד את נדבך המכללות האקדמיות, שהביאו להכפלת מספר הסטודנטים במדינת ישראל תוך עשר שנים.
במישור התנועתי הוא לא קיבל דבר על מגש של כסף. מעמדו הבלתי מעורער כמנהיגה של המפד"ל והציונות הדתית נרכש בעמל רב ולאחר מאבקים פוליטיים קשים ומתסכלים. משהגיע לפסגה ידע לאחד תחת מנהיגותו את משפחת הציונות הדתית. בבחירות 1996 המפד"ל התמודדה כמפלגתה היחידה והבלעדית של הציונות דתית בלי שום פילוג - ואכן זכתה להישג מרשים ועלתה מששה לתשעה מנדטים. הן לפני בחירתו ליו"ר המפד"ל והן לאחר מותו, ידעה הציונות הדתית פילוגים רבים שמהם אנו סובלים סבל רב עד עצם היום הזה, כאשר אנו עומדים לפני הבחירות לכנסת ה-18.
זכיתי ליצוק מים על ידיו ולעבוד במחיצתו למעלה מעשרים שנה: כמנהל לשכתו במשרד החינוך, כיועצו, כמנכ"ל משרדי הדתות והחינוך והתרבות שהוא עמד בראשם וכמזכ"ל התנועה כאשר נבחר למנהיגה. נוצרה בינינו ברית של חברים, במישור האישי, הערכי, והפוליטי גם יחד. זהו המקור ממנו אני שואב את התעצומות הנדרשות למלא את תפקידי בתנועה. בכל עת שנדרשת הכרעה ובכל זמן שיש צורך להתוות את הדרך, אינני נרתע ואינני ירא, גם אם ברור לי שאדרש לשלם בעטיה של ההכרעה מחיר אישי. אני מוכן לשלמו ובלבד שאשמור על דרכה של התנועה בדרכו של המר ז"ל.
כך הייתה דרכו של מנהיגנו האהוב, זבולון המר ז"ל. מנהיגותו הייתה מאופיינת בנחת, בסבלנות ובסובלנות. לכן הוא זכה לאהדה רבה בחוגים רחבים בציבור, גם מעבר לציבור מצביעי המפד"ל. זבולון המר ייזכר בזיכרון היהודי והישראלי כדמות הדתית-לאומית שהביאה יהודים רבים להזדהות עם ערכיה של הציונות הדתית, ושהפכה את הכיפה הסרוגה למותג מצליח ומבוקש בכל תחומי החיים.