בשבועות האחרונים הוציאו המועמדים לכנסת ולפריימריז הבית היהודי לא מעט סרטונים, פרסומות, ושלל אמצעי יחסי ציבור על מנת לשכנע את הבוחרים. אומנם, הפריימריז כבר מאחורינו, אך לא סביר שתופעת הסרטונים תפחת, אלא להפך, תגדל משמעותי.
בטורו בעלון השבת 'שבת בשבתו' תוקף חבר הכנסת לשעבר זבולון אורלב את התופעה בה אזרחי ישראל בוחרים בפועל סרטוני תדמית במקום חברי כנסת, זאת על רקע פרשת השבוע בו נראה משה רבנו כמגמגם ולא כאדם רהוט וחד לשון.
"אנו בעידן של תחרות בכל תחומי החיים: על לבנו, על כספנו, על פתק הקלפי שלנו ועוד”, כותב אורלב. "בפוליטיקה, כמו במסחר, אנו נוטים להיסחף לדובר הטוב והמשכנע ביותר, לבעל צחות הלשון, למשווק הטוב וחלקלק הלשון, למסביר המחונן, למי שיודע טוב יותר להשתמש בניו מדיה, ליצירתיים בהפקת סרטונים, לבעלי רעיונות שימשכו תשומת לב, למי שיש סוקרים טובים, למי שיש יותר משאבים לפרסם את מרכולתו ולמי שפעיל ויעיל יותר ברשתות החברתיות, בתקשורת ובזירה הווירטואלית".
"כמו בחברה מסחרית לא הבעלים, היו"ר, או המנכ"ל הם המשווקים או המוכרים הישירים, אלא מנהלי השיווק הם העוסקים בכך”, מבהיר אורלב. "הם שוכרים בעלי מקצוע - משרדי פרסום ושיווק, שחקנים וידעני רזי הרשתות החברתיות - כך גם בתחום הפוליטי. אין שום הבדל!”, הוא אומר, וייתכן שרומז למתחרו בפריימריז שעברו - נפתלי בנט - שהוציא בשבועות האחרונים לא מעט סרטונים שהפכו ויראליים במהירות.
"בחירת משה שיקפה חשיבות גדולה יותר לתוכן ולמהות על פני יכולת ההסברה והשיווק", מקביל אורלב את המציאות היום לימי משה רבנו. "בדורנו, דור מוכה ומותקף קשות בארטילרית הסברה ושיווק כבדה, ובנשק תקשורתי לא קונבנציונלי, הדברים נכונים שבעתיים. לכן, מוגבלות במשאבי שיווק ופרסום, כמו גם ליקויי דיבור, אינם רלוונטיים להחלטה במי לבטוח, למי להאמין ובמי לבחור".