במערכת הבחירות האחרונה התקוטטו המפלגות שפנו לבוחרים מהציונות הדתית בשאלה מהי זהות יהודית, והאם החלטת ממשלה על חוק הגיור, חוק הפונדקאות החדש, וגישה ראויה למקומות הפתוחים בשבת - הם עילה לפילוג בציונות הדתית. היום קבלנו תזכורת לדברי הנביאים, שלימדו כי כדי שמדינה תוכל להתעטר במילים "מדינה יהודית" היא חייבת ליצור תשתית קודמת לכל אלה: הצדק והמשפט.
שחיתות שלטונית היא נושא מרכזי שעסקו בו נביאי ישראל. הם לימדו אותנו כי השחיתות משמיטה את זכות הקיום של החברה. הדבר נובע, בראש ובראשונה, מהעובדה שהמנהיגות אינה מקבלת את ההכרעות הראויות והצודקות, כי אם פועלת כתוצאה מאינטרסים אישיים פגומים. במקום לדאוג לגר ליתום ולאלמנה - היא דואגת למשלמי השוחד, לקרובים לצלחת, ובכך מועלת בשליחותה העיקרית. למעלה מכך, השחיתות מסכנת את כל המבנה החברתי, כיוון שאין דבר מסוכן מאיבוד האמון בשלטון, והמדרון המוביל לאנרכיה הוא ישיר. בסופו של דבר, השחיתות השלטונית מחלחלת גם להתנהגותם של יחידים רבים, מכוח הטיעון כי "כולם עושים זאת", ולא ניתן להתנהל בחברה כחברה ישרה וצודקת. השחיתות גם מיסדת דמות חדשה של מנהיג - נהנתן, רודף בצע, אטום לשליחות שהוטלה עליו, ובהגדרתה של התורה "רום לבבו מאחיו".
לפני זמן רב כתבתי כך לתלמידי הישיבה: במידה רבה מאוד שביעות הרצון של החברה הישראלית מתוצאות משפט אולמרט מחמיצה את המאבק בשחיתות הגדולה באמת. השחיתות הגדולה באמת אינה נמצא במעטפות דולרים או בקבלת מזומן. היא נמצאת במערכות גדולות מאוד של החברה, ושל מקבלי ההחלטות המטים את החלטתם לטובת אינטרסים אחרים. החברה נגועה במערכות אלה. אנשי תקשורת המקבלים כוח ציבורי לידיהם, ומשתמשים בו לצורך הטיה פוליטית או לקידום פרסום סמוי - הם אנשים מושחתים; רבנים האחראים על מערכות כשרות, אך משתמשים בעוצמה שניתנה להם כדי לקדם כשרויות פרטיות או יצרנים הקרובים לליבם - הם מושחתים, גם אם לא הועבר סכום כסף ישיר ממקום למקום; פקידי אוצר המקבלים החלטות לאור מבט על עתידם ורצונם להשתלב במהירות בשוק הפרטי - הם אנשים מושחתים; מנהלי בנקים וחברות ממשלתיות, הגורפים סכומי עתק שאין להם דבר וחצי דבר עם טובת החברה שהם עומדים בראשה - הם אנשים מושחתים, ומי שאישר זאת הוא איש מושחת, גם אם הדבר נעשה כחוק ובהחלטות דירקטוריון. והשחיתות הגדולה מכולן: קשרי הון - שלטון - עיתון. זוהי ההגדרה המדויקת של השחיתות המסכנת באמת את החברה הישראלית במלוא עוצמתה.
משפט אולמרט הוא סוג של חיפוש המטבע מתחת לפנס. הוא חשוב, ואכן יש לבער קצה קרחון בולט של לקיחת כסף באופן ישיר. אולם קצה הקרחון מעיד על הקרחון כולו, ואנחנו מצויים בבעיה קשה מאוד בתחום הזה. אני מבקש להדגיש כי אין אני עוסק בטעויות ובמדיניות הנראית לי כמדיניות שגויה. אדם החושב אחרת ממני - אינו מושחת, וחשוב שלא להשתמש במאבק בשחיתות כדי לסתום פיות. אימתי הוא נעשה מושחת, וסכנה זו כמובן אורבת גם לפתחי ? כאשר העמדות שלו ופעולותיו נוטלות כוח, מעמד או כסף הנמצא בידו בשליחות הציבור והוא משתמש בהם לצרכיו שלו.
מה מוטל עלינו אפוא לעשות ביום קשה זה? לאור נביאי ישראל, אנו מצווים לכרות ברית עם המאבק בשחיתות. להתחיל ב"קשוט עצמך", ולבחון האם אנו עצמנו מחזיקים ביד עוצמה מכל סוג שהוא ומשתמשים בו שלא כראוי. מתוך כך, אנו צריכים להרחיק מעצמנו תמיכה באנשים מושחתים או בגופים המקבלים את החלטותיהם לאור שימושים פסולים אלה. אלה שניצלו מינית מכוח העמדה הרוחנית שלהם; אלה שלקחו רכוש של המוסד שהם עומדים בראשו והעניקו אותו לילדיהם; אלה שניצלו את מעמדם הציבורי כדי לקדם אינטרסים אישיים - הם אלה שאנו צריכים להתרחק מהם, ולא להניח להם לתפוס מעמד ציבורי כלשהו. אנו צריכים להזכיר לעצמנו בכל עת כי קשה למצוא סכנה פנימית גדולה יותר לחברה מאשר השחיתות, ולהצטרף אל כל אלה הפועלים נגד, בנחישות ובאומץ לב, בתחושת שליחות ומתוך זהירות שלא לפגוע לחינם, ועל ידי כך להניח את התשתית הבסיסית לקיומה של חברת אמת.
חלק בלתי נפרד מזהותה היהודית של מדינת ישראל צריך להתבסס על תשתית של צדקה ומשפט, בדרכו של אברהם אבינו. אי אפשר לדבר על זהות יהודית של מדינה בתחומי הנישואין, הכשרות, המועדים והמשפט העברי קודם שאנו עוסקים ביסודות המהותיים ביותר של הזהות: חברת צדק!