קראתי את הביקורת והדיון סביב הסרטון של ועד מתיישבי השומרון. קראתי גם את דבריו של עמוס עוז שאמר כי הוא בעט בראשו של נתניהו כשהיה ילד בן שלוש. הוא לא יודע אם עשה לא טוב שבעט בו ופגע בשיקול דעתו, או עשה לא טוב כשלא בעט יותר מידי חזק.
אם צריך לעורר דיון, לא צריך להיגרר לטהרנות החד צדדית של השמאל. צריך לעורר דיון על עמוס עוז וההסתה שלו. על ההסתה שלו לפגיעה בילדים בני שלוש. על ההיתר שהוא נותן בחיוך לפגיעה פיזית בראש ממשלה שלא חושב כמוהו. (אולי הסתה לרצח).
אנחנו לא מוכנים לדון כלל בסרטון של ועד מתיישבי השומרון כי חומרתו בטל באלף מול האמירה המזעזעת של עמוס עוז. אנחנו צריכים לדרוש את הוצאת ספריו של עמוס עוז מתוכנית הלימודים במדינת ישראל. לפסול אותו מהיותו מועמד לקבלת פרס ישראל. מדובר בהסתה לרצח חמורה ביותר שנשמעה בשנים האחרונות במדינת ישראל. מדובר בהתרת דמו של ראש ממשלה בישראל.
תמיד טופלים על הרבנים שהם הסיתו לרצח ראש הממשלה, לא יודע כמה יודעים כי מעולם לא נמצא שריד של פסק הלכה או איזו אמירה של רב שניתן ללמוד ממנה היתר לרצח. פה יש לנו היתר והסתה לרצח שנאמרה אולי בחיוך.
אנחנו לא מתנצלים על הסרטון של ועד מתיישבי השומרון. אנחנו רוצים לשמוע קודם כל מה יש לשמאל לענות על ההסתה הנוראה של עמוס עוז. אנחנו נדרוש משר החינוך (ראש הממשלה) לבטל את מועמדותו לפרס ישראל. נדרוש מהיועץ המשפטי לממשלה להעמיד אותו לדין.
תחשבו איזה מסר נורא יש בדבריו של הסופר הזה לילדים. כשאדם מעיד על עצמו שהוא בעט בראשם של ילדים בני שלוש ולא קיבל שום עונש. שהוא מדבר על זה בחיוך. שהוא מועמד לפרס ישראל. על זה הדיון בבקשה.
*המאמר נכתב בתגובה לדבריו של עמוס עוז ביום שישי באירוע בחירות של מרצ בעקבות הסערה סביב פרס ישראל:
"אני מכיר את נתניהו מאז שהייתי בן 12 והוא בן שלוש. הוריי היו לוקחים אותי לדוד הפרופ' וגם הזוג נתניהו היו אורחים קבועים לתה של שבת. לילד הקטן היה מנהג שהיה זוחל מתחת לשולחן ומתיר את שרוכי הנעליים של האורחים. פעם אחת נמאס לי והכנסתי לו בעיטה. עד היום אני אוכל את עצמי מרגשי אשמה: או שבעטתי חזק מדי והכל באשמתי או שלא בעטתי מספיק חזק וגם הכול באשמתי".