"הגיע הזמן שנקבל על עצמנו את הנורמה המחייבת של "אחרי רבים להטות", ובכל פורום שבו מתכנסים יחד לדון בעניינים הלכתיים, ציבוריים וכד' - גם אם אין המדובר במושב בית דין - יתקבלו ההחלטות, אחרי שמיעת הדעות השונות, בעמידה למניין ובהליכה אחרי הרוב", כותב הרב יצחק שילת ראש ישיבת מעלה אדומים "זה טוב בשביל הסולידריות, בשביל הענווה, בשביל השלום, וגם בשביל האמת", הוא מוסיף.
הדברים נאמרים במאמר מיוחד בכרך החדש של 'אסיף', כתב העת המאוחד של הישיבות הציוניות בו משתתפים מכל גווני הציונות הדתית כשהגליון החדש מוקדש לרב ליכנטשנטיין ולרב איתם ונעמה הנקין שהיו מעורבים בגיליון, הרב איתן כעורך וכותב ונעמה כגרפיקאית.
בסיומו של מאמר הלכתי מקיף העוסק בנושא "תרבות המחלוקת וההכרעה בישראל", אומר הרב שילת שהמחלוקות הפנימיות שהתרבו לאחרונה בציבור הדתי ציוני נגועות בסגנון של חוסר סבלנות וכוחנות, "בוודאי שאנו רוצים בשינוי מצב זה של פילוג עולם התורה ועולמם של שומרי תורה ומצוות לשני מחנות, ולכל הפחות אנו מייחלים למצב של "חיבה וריעות נוהגים זה בזה לקיים מה שנאמר האמת והשלום אהבו". לפי שעה המטרה נראית רחוקה, ועם זאת אין אנו בני חורין ליבטל ממנה. אולם בפנינו עומדת משימה יותר קרובה במחנינו, הרואה עצמו כחוסה בצל כנפיו של מרן הראי"ה זצ"ל, הפנמנו את הלקח? האם המחלוקות הפנימיות בציבור התורני הציוני, שדומה כי התעצמו בזמן האחרון, אינן נגועות בסגנון של חוסר סובלנות וכוחנות?".
הרב שילת מבקש במאמרו להעלות מחדש את נושא ההכרעה על פי רוב, אותה הוא מגדיר כצעד ראשון ופתח לתיקון יותר מקיף. "נער הייתי וגם זקנתי, והשתתפתי בלא מעט אספות, כנסים ומועצות, של רבנים, ולא רק של רבנים. ברוב המוחלט של האירועים האלה, גם אם היו שאלות מעשיות שעלו לדיון - הן לא זכו להכרעה על פי רוב דעות כמצוּוה עלינו בתורה "אחרי רבים להטות". בחלק מהמקרים, כאשר אחד המשתתפים היה זקן ונשוא פנים יותר מהאחרים, או שידע להרים את קולו יותר מאחרים - דעתו כאילו התקבלה על הכל, למרות שלא נערכה הצבעה, ונמנע ממשתתפים נוספים להביע את דעתם בנחת ובאופן שדבריהם יישמעו. במקרים רבים אחרים האסיפה התפזרה מבלי להחליט דבר, וכל אחד המשיך לדרוש את דרשתו בקהילה שלו (בדרך כלל נוספה לכך האמירה ה"מרשימה" ש"חשיבות הכינוס היא בעצם הכינוס"...)", מבקר הרב שילת.
"הגיע הזמן שנקבל על עצמנו את הנורמה המחייבת של "אחרי רבים להטות", ובכל פורום שבו מתכנסים יחד לדון בעניינים הלכתיים, ציבוריים וכד' - גם אם אין המדובר במושב בית דין - יתקבלו ההחלטות, אחרי שמיעת הדעות השונות, בעמידה למניין ובהליכה אחרי הרוב. זה טוב בשביל הסולידריות, בשביל הענווה, בשביל השלום, וגם בשביל האמת. מכאן, יש לקוות, נוכל להתקדם הלאה: להתרגל למעט במחלוקת, לכבד אלו את דעתם של אלו, ליצור פורומים רחבים ומכילים ככל האפשר לדיון ולהכרעה בנושאים מעשיים העומדים על הפרק, ולשאת עינינו לחידוש ימים כקדם" מסיים הרב שילת.
 |