הרב בני לאו, מפרסם בעמוד הפייסבוק שלו היום (ג') קריאת תמיכה ברב מלמד ומבקש משר הביטחון להותיר לרב מלמד את חופש הדיבור במרחב האזרחי: "קראתי פעם ופעמיים ושלוש את מכתבו של שר הבטחון יעלון אודות הרב אליעזר מלמד. ייתכן ובידי שר הבטחון הקלטות או פרוטוקולים שמעידים שהרב מלמד קורא באופן אקטיבי לתלמידי ישיבת הר ברכה לסרב פקודה. אם אכן כך הם הדברים - חובתו וחובת הצבא למנוע מהחיילים לשמוע את דבריו (וחיילי הסדר בכלל כל שאר חיילי צה"ל). אם לא - היה ראוי למכתב שלא ייכתב".
לפני שנים אמר הרב לאו כי יצאה קבוצת רבנים בקול קורא של "דעת תורה" המורה לחיילי צה"ל לסרב ולהשתתף בפינוי ישובים." חשבתי אז, ועודני חושב היום, שזו הייתה פרימה חמורה בעמוד השדרה של הציבוריות הישראלית. היום, למעלה משני עשורים אחרי, אני יודע שזה היה חלק מפרימה עמוקה יותר שבתוכה אנו נמצאים היום. הגוף הזה שנקרא "עם ישראל" או "החברה הישראלית" מתפרק לפרודות. אחד מעמודי התמך של הבית המשותף שלנו הוא הצבא וגם הוא נמצא בסביבת סיכון גבוה. קריאה לחיילים דתיים לנהל צבא בתוך צבא נחשבת בעיני לסכנה קיומית של מדינת ישראל".
לדבריו של הרב, למרות שישנה סכנה גדולה בסירוב פקודה, יש צורך להבדיל בין המרחב הצבאי בו ניתנות הפקודות, לבין המרחב האזרחי, בו צריך להרחיב בחופש הביטוי "כשהרב מלמד מעביר שיעור בישוב הר ברכה - הוא מלמד תורה כאזרח במדינה המקפידה על חופש הדיבור. כשהוא מעביר את אותו שיעור בישיבה שבישוב - הוא מלמד תורה בשירות הצבא המקפיד על נאמנות מלאה לחוקי צה"ל ומפקדיו. ההוראה של שר בטחון לניתוק מגע מלא עם הרב מלמד ובית מדרשו מוטעית".
הרב בני לאו מסביר כי הרב מלמד הוא מנהיג עם שילוב נדיר של השקפה ליברלית ביחס לחרות האדם ועם אמונה יצוקה בשמירת ההלכה בקפדנות וללא פשרות. "לשיטתו פינוי ישובים בארץ ישראל הוא מעשה אסור, ומותר רק ברמה של פיקוח נפש (כמו בהלכות שבת). בדבריו הוא מהלך על גבול מתוח בין אמירת עמדותיו באופן ברור בציבור לבין הימנעות מעידוד תלמידים לסרבנות בתוך הצבא. הוא כותב פעם אחר פעם לתלמידיו שאת ההכרעות שלהם יצטרכו לעשות באופן עצמאי ולשאת באחריות למעשיהם".
הרב לאו הדגיש כי הרב מלמד, הוא בכלל נגד סרבנות, והיה עושה הכל על מנע שלא לפגוע בצבא "יש לי מחלוקת עמוקה עם הרב מלמד על הרבה סוגיות באורחות חיים, כולל זו העוסקת בשאלת פינוי ישובים בידי ממשלה נבחרת. המחלוקות הללו אינן משחררות אותי מלשמוע את דעתו ולהילחם על זכותו להשמיע אותן, כל עוד הוא מקפיד הקפדה עמוקה לשמור על חופש הבחירה והמעשה של תלמידיו. התבונה והרגישות של כולם יועילו מאד לניהול המרחב המתוח הזה, שבין הצבאי והאזרחי (מרחב שכמעט ונטול גדר הפרדה)".
"הרב מלמד יודע שעליו להקפיד על מרחק בטחון מהסביבה הצהלית (ולכן הוציא עצמו מראשות הישיבה).
הצבא מוכרח לייצר גם הוא את אותה גדר הפרדה ולהותיר לשטח האזרחי לנהל חופש דעה ודיבור. ההדרה של הרב מלמד אינה נכונה ואינה מועילה. הרב מלמד ימשיך להנהיג רבבות וטוב לה למדינת ישראל על כל מערכותיה שתקפיד הקפדה יתרה שבתוך צה"ל (כולל בישיבות ההסדר) תישמר הקומה המאחדת שדואגת לעמוד השדרה של מדינת ישראל ובמרחב האזרחי יישמר חופש הדיבור" סיכם הרב לאו.