נוכח נתוני האלימות בבתי ספר דתיים שנחשפו כאן, פנינו לרב יונה גודמן, ראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל ומזכ"ל בני עקיבא לשעבר, כדי לשאול לחוות דעתו.
בפתח השיחה איתו התייחס הרב יונה לשדה החינוך בכלל. לדבריו, "האם חלק מהבנים מדווחים שבחודש האחרון מישהו דחף אותם פעם אחת או הקניט אותם פעם אחת? התשובה בוודאי שכן. מי שמתפלא - אינו מכיר מקרוב את עולם החינוך. האם מישהו מוכן להשלים עם מצב בו אפילו ילד אחד מדווח שדחפו אותו? בוודאי שלא, ומי שחושב אחרת מוטב שלא יעסוק בחינוך".
לדברי הרב יונה, "כל עוד לא הגענו לציון של 100%, אסור לשקוט. וב"ה במינהל החינוך הדתי עמלים ביסודיות ובשיטתיות על העניין בשנים האחרונות והציונים עולים בעקביות".
לכתבות נוספות בנושא:
- בראש טבלת האלימות - בתי הספר הדתיים
- "בתי הספר הדתיים מתייחסים לאלימות בסלחנות"
- יו"ר המועצה הלאומית לשלום הילד: אי אפשר להכריז מלחמה נגד תופעת האלימות כולה
באשר לנתונים עצמם, המליץ הרב יונה לקחת בחשבון את מבנה בתי הספר: "מטבע הדברים, אצל בנות יש פחות גילויי כוחנות מאשר אצל בנים. בחינוך הכללי, בנים ובנות לומדים יחד ולכן אצלם הנתונים של שני המגזרים מאזנים אחד את השני מבחינה סטטיסטית. לעומתם, בבתי הספר הדתיים הנתונים של הבנים מגיעים לחוד מנתוני הבנות. כל בתי הספר הדתיים שיחסית גבוהים ברשימה הם של בנים, ואילו בתי הספר של הבנות הן בקצה החיובי של הטבלה. מי שרוצה להשוות בהגינות למסלולי חינוך כלליים צריך בחינוך הדתי לעשות ממוצע מספרי בין תוצאות בתי הספר של הבנים ובתי הספר של הבנות בכל עיר, ואז להשוות לחינוך הכללי".
הרב יונה התייחס גם לפרטי הנתונים, וקבע כי שליפת מספר פריטים בהם בתי ספר דתיים היו שונים קצת, מעוותת את התמונה ומתעלמת מתחומים רבים בהם בתי הספר הדתיים בולטים לטובה באחוזים רבים, לעתים אף בעשרות אחוזים, לעומת מגזרים אחרים. בין השאר הוא מנה תחומים בהם מבדקי בתי הספר הדתיים לימדו כי הם מובילים לטובה, דווקא בגיל תיכון: "ביחסי הקרבה בין תלמידים למורים; ביחסי האכפתיות שהתלמידים חשים שהמורים מגלים; בתחושה שההנהלה קשובה להם; ביחסי הוגנות וכבוד בין מורים לתלמידים; ביחסים חיוביים בין תלמידים לחבריהם; במעורבות חברתית של התלמידים ועוד הרבה".
בסיום השיחה אמר הרב יונה כי "אני מאמין בחינוך הזה ותפקידנו לחזקו. ניסיון לכמת תמונת מצב מורכבת לתוך כותרת חדשותית בהכרח יוצרת עיוותים. תפקידנו להמשיך יחדיו לבנות חברת מופת. כולנו אחראים להמשיך ולרומם את החברה מתוכה מגיעים תלמידינו. דווקא בשבועיים האחרונים ראינו לאלו עוצמות של אכפתיות וטוהר אנו וילדינו מסוגלים להגיע כציבור. חובתנו לנצור את רגעי השיא בליבנו ולהמשיך לגלותם גם בשגרת חיי היום-יום".