הרב בני לאו מתייחס היום (ד‘) לגזר דינו של הרב מוטי אלון ולהחלטתו של הרב חיים דרוקמן, יו“ר מרכז ישיבות ”בני עקיבא“, להמשיך ולאפשר לו ללמד תורה בישיבת ”אור עציון“, חרף ההרשעה.
בפוסט שפרסם בעמוד הפייסבוק שלו כתב הרב לאו כי עד כה הוא בחר שלא להתבטא בנושא מפני ש“אין משליכים אבן אחר הנופל. בית משפט קבע את דינו וכל דיבור נוסף לא יועיל לאיש“, אך לדבריו ”כשרבנים דוגמת הרב דרוקמן מתנערים מהכרעת הדין ומקבלים את הרב אלון כאילו מאומה לא קרה איני יכול לידום. כל כך קיוויתי שיימצאו אחרים מההנהגה הרוחנית של הציונות הדתית שיגיבו על כך אך תוחלתי נכזבה. שרים עצרו מילים וכף ישימו לפיהם“.
”בית המשפט חרץ את דינו של הרב אלון“, כתב הרב לאו, ”זה לא מאבק בין פורום תקנה לרבנים אחרים אלא מאבק בסמכותה של המדינה לשפוט את עברייניה. הטענה כאילו לא היה כאן דין תורה בהעדר שני עדים היא טענה מסוכנת ומערערת את כל מוסדות הארץ“.
הרב לאו הדגיש כי ”הרב דרוקמן שגידל אותנו על ברכי הנאמנות למדינה וההתגייסות לשירותה מביא אותנו למציאות של אנרכיה שאחריתה מי ישורנה. מה יעשה הנפגע הבא? אל מי יפנה לדרוש את עלבונו? אסור לסתום את הפה כשרואים טעות גלויה במעשה הרב“.
בשולי הדברים הוסיף הרב לאו, בהתייחס לרב מוטי אלון, כי ”מאות משפחות חייבות לרב מוטי אלון את חייהם, פשוטו כמשמעו. אני יודע לא מפי השמועה אלא בהכרות אישית חלק מפועלו וממסירות הנפש שלו במשך עשרות שנים. הוא ומשפחתו היו הפקר למען הציבור, ביתם פתוח לרווחה והכל בנדיבות ללא חשבון וללא תנאי. אי של אהבה“.
עוד הוא הדגיש כי ”הרב חיים דרוקמן הוא רבם של כל רבני הציונות הדתית. כבר לפני שישים שנה הוא היה מדריך של גרעין "איתנים" שממנו קמו כל ראשוני רבני התנועה. כמעט לא נמצא איש מהנהגת התנועה מאז ועד היום שלא רואה עצמו כתלמידו. כולנו ראינו אותו בעוצמת מסירות הנפש שלו בכל החזיתות: למען עולי בריה"מ, למען גיור, למען התיישבות, למען יהדות התפוצות, למען אלמנות ויתומים. כולנו ראינו אותו בשטח מדריך ומלווה את כולנו. זו הסיבה שכעת נמצאת הנהגת התנועה, הרוחנית והפוליטית, בדממה מביכה“.