אם נער מעוניין ללמוד בישיבה קטנה לאומית, מותר לו לעשות את זה גם בניגוד לדעת ההורים, אומר הרב יעקב אריאל ל'כיפה'.
לקראת סיום ההרשמות לבתי הספר לשנה הבאה, מתייחס הרב אריאל לשאלה הבוערת, זאת בעקבות גדילת כמות הישיבות הקטנות הלאומיות, ישיבות בהם רוב העיסוק הוא בקודש, כשמעט מאוד מהזמן, אם בכלל, מוקדש ללימודי חול, ועל רקע התנגדות של הורים מהמגזר לכך שילדיהם ילכו לישיבות כאלו, ויצאו פעמים רבות ללא תעודת בגרות או השכלה כללית נצרכת.
"מעיקר הדין כתוב במפורש בשולחן ערוך שילד שרוצה ללמוד תורה צריך ללכת למקום שליבו חפץ", אומר הרב ומבהיר כי הדבר יכול להיעשות גם נגד אישור ההורים.
יחד עם זאת מסייג הרב אריאל את דבריו ואומר כי "עם זאת רצוי לכתחילה לשכנע את ההורים בדרכי נועם שאין אדם למד אלא במקום שליבו חפץ, קל וחומר אם נפשו חשקה בתורה".
לא מדובר בפעם הראשונה בה מתייחסים רבנים לשאלה זו, שתחילת עיסוקה כבר בשולחן ערוך. באוגוסט 2014 התבטא בנושא הרב הראשי יצחק יוסף וקבע כי אם הורה מעוניין שהילד ילך לישיבה תיכונית והילד עצמו מעוניין ללכת לישיבה חרדית, מותר לילד לעשות כרצונו ולא מדובר בעברה על מצוות כיבוד אב ואם.
בשיעור שהעביר הוא אמר "בא הבן אומר לו 'אני רוצה ללמוד בישיבה קדושה, ישיבה חשובה - 'פורת יוסף', חזון עובדיה', ישיבה חשובה'. והאבא אומר 'לא, אתה תלך ל'ישיבת תיכונית', אתה צריך ללמוד בגרות, אתה צריך תואר', האם יש בזה כיבוד אב ואם? באה האמא ואומרת לבן 'אתה דתי, אתה צריך לשמוע לי, מצוות כיבוד אב ואם', גם האבא, פה הם יודעים לנפנף בדבר הזה - כיבוד אב ואם. בא הבן ושואל 'אני צריך לשמוע לאבא או לא?'".
"ההלכה היא שלא צריך לשמוע לאבא", קבע הרב יוסף. "אין בזה נגיעה ישירה לאבא. מה אכפת לך אתה איפה אני ילמד? ישיבה קדושה או ישיבה תיכונית?, ישיבה קדושה זה למעלה מהכל! אני רוצה לעסוק בתורה, נפשי חשקה בתורה".