"לא אחת משיגה עתירה, לעתים ע"י 'שמרטפות' של בית המשפט לאורך זמן, כי הממשל יעשה מלאכתו וזכויות האדם יישמרו". כך כתב השופט אליקים רובינשטיין, בעתירה בנושא אחר. ע"פ פסיקת ביהמ"ש העליון, ציטוט זה מתאים ככפפה ליד, לעתירת 'התנועה למדינה יהודית', שהובילה את המדינה למנות דיינים, לאחר סחבת של שנים.
התנועה, הגישה תביעה לבית המשפט, וביקשה לקבל החזר מלא על הוצאות העתירה, כ-226 אלף ש"ח. ביהמ"ש העליון קיבל את הדרישה באופן חלקי ופסק כי על המדינה לשלם לעותרים סכום של 75,000 ש"ח.
גובהו החריג של ההחזר, מהווה מעין הוכחה לחשיבות העתירה ולכך שלולא היתה מוגשת סביר להניח שמדינת ישראל היתה ממשיכה לגרור רגליים ולא ממנה דיינים כמינוי קבע. בפסיקתו כתב ביהמ"ש העליון כי "ללא ספק תרמו העתירה- והחלטות בית המשפט במהלך הטיפול בה- לתוצאה של מינוי הדיינים. נדבר גלויות ואמת, אילולא "החרב המתהפכת" של פקיעת המינויים בפועל לבית הדין הרבני הגדול ספק ספיקא אםהיו מינויי הקבע קורים. העותרת ראויה לשכר טרחה, וחבל שהגענו עד הלום בהקשר הזה. עם זאת, איננו סבורים כי הסכום שנתבקש כהוצאות הוא סביר. המדינה תשלם לעותרת שגר טרחה והוצאות בסך כולל של 75,000 ש"ח תוך 30 יום".
כזכור, במשך שנים ארוכות נמנעה מדינת ישראל מסיבות שונות, בעיקר פוליטיות, למנות דיינים באופן קבוע. בכל אותה תקופה הסתמכה המדינה על מינויים זמניים ופתרונות יצירתיים אחרים. עתירת 'התנועה למדינה יהודית', הובילה את בג"צ לקבוע תאריך יעד שעד אליו חוייבה המדינה לסיים בהליך מינוי הקבע של הדיינים. "לאחר שבמשך למעלה מתשע שנים (!) שלא מונה אף דיין לבית הדין הרבני הגדול", כתב ביהמ"ש העליון, "ובזכות ניהול עתירה זו באינטנסיביות, מונו כעת 10 דיינים חדשים וקבועים לערכאת הערעור העליונה של בתי הדין הרבניים בישראל".
ישראל זעירא, יו"ר העמותה אמר לכיפה':"אני מקווה שהדיינים שמונו מכל המגזרים יהיו קשובים לצורך לגמור תיקים במהירות ולהקל על עינוי הדין".