מי שנפשו ישרה, חש דחיה מהדיבורים המכוערים והסטיגמטים על העולם החרדי, דיבורים אשר היו לפני הבחירות ומתעצמים עתה לאחר הבחירות.
דוברים של ארגוני רבנים ליברליים, לצד עיתונאים דתיים ושאינם, מתירים לעצמם להוציא דיבה רעה ולהכתים מאות אלפים של אנשים ונשים חרדיים, ישרים וישרות, אשר דואגים ליהדותה של המדינה לא פחות מכל אחד מאיתנו, בני הציונות הדתית.
ישנה התניה מובנית בדי אן אי של חלקנו. כאשר מדברים על סוגיה חילונית ועל ציבור חילוני, מיד מתעורר בנו גיבוי ונעורה תחושת אהבה, מיד הזדהות אופפת את הדוברים. יש לחלקנו אהבת חינם וסימפטיה כלפי חילונים בלבד, יש אחדות עם חילונים בלבד, כאומרים- 'המכנה המשותף רחב, נפתור את הבעיות הקטנות מתוך האהבה'. אולם כאשר מדובר על חרדים? כאן מתעוררת המחלוקת, השנאה, הביזוי, ונסגר הצהר בטריקת דלת, תוך הוצאת שם רע על אוהבי תורה עם כיפות שחורות. פתאום כל הסכם קואליציוני נחשב 'תרמית', כל דאגה לשלום יהדותה של המדינה נחשב 'צורך מגזרי צר'. כל איש ציבור נקרא 'עסקן'. החרדים בין רגע הופכים לאוייבי המדינה. ואהבת החינם? הלכה לה מבויישת למקום אחר. איתם הרי אי אפשר לדבר, הם מוקצים מחמת מיאוס, הם 'היהודי השנורר מהגלות' המגיע תמיד עם אף ארוך ומעוקל ודאגה לאינטרסים שלו בלבד. רפלקס האהדה וההכלה עובד רק לצד אחד- כלפי מפלגות שאינן שומרות שבת ואינן חפצות בגיורים כפי ההלכה.
אל מול מגמת שנאה ודה לגיטימציה זו, מתעוררת חובה לקרוא ולומר- הנני רב ציוני דתי, וכמותי רבים מאד. אנו מבקרים את העולם החרדי על מומיו, ואיננו שותפים לתפיסתם את המציאות ולהנהגתם הציבורית. אולם במקביל אנו אוהבים אותם, מעריכים את מעשיהם, ובעיקר נותנים אמון ביושר כוונת רובם למען עם ישראל. אנו כרבנים ציוניים דתיים שמחים על כך שהמגמות של הליברליזם הרבני המודרני הולכים להתבטל או להשתנות לאופן מתוקן בכנסת הקרובה, ובהובלת הרבנות הראשית.
רוב רבני הציונות הדתית, דוחים את הסגנון והתוכן המרושע כלפי אחינו החרדים. אנו רואים בהם בני ברית ולא עסקנים גזלנים. אנו מעריכים את רובם, לא פחות מהערכתנו לאנשים חילונים הרחוקים מעול תו"מ.
עד כאן לגבי סגנון השנאה. ועתה כמה מילים על התוכן הטועה של אותם גופים ליברליים-
חוק הגיור אותו ניסו הגורמים הנ"ל להעביר בראשונה, הוא דבר המנוגד ליסוד התורה, לכולי עלמא. המפורסמות אין צריכות ראיה. אולם גם 'הצעת המחליטים' החילופית בנושא זה, היא דבר לא טוב. אלא מאי? יש רבנים חשובים ויקרים שהעדיפו אותו מאשר החוק המקורי שהוא כאמור הרס התורה. וכך אמרו חלק מגדולי הרבנים שליט"א באותה העת- 'זהו הרע במיעוטו'. אולם עתה, הגיעה העת לפעול לכתחילה ולחדול מדיעבד. כולנו (חוץ מרבנים ליברלים ספורים) שמחים על ההשגחה האלוקית אשר מציבה מחוקקים חדשים בישראל. יחד עם נציגינו הציוניים דתיים יפעלו לביטול הצעת מחליטים רעה זו, ויתיקנו מה שצריך תיקון מתוך כבוד לרבנות הראשית וגדירת כל הפרצות. הכל יהיה לכתחילה. כמה שמחה צריכה להיות בקרבנו על שינוי המפה לכיוון תורני יותר.
גם חוק פתיחת איזורי רישום בנישואין הוא חוק שיש צורך לתקנו. אני אישית מכיר מקרה של תקלה גדולה הלכתית ומוסרית שיצאה מכך, בנושא אשת איש. המציאות הזו לא טעונה תיקון וחידוד מדוקדק, יחד עם הרה"ר? המהירות מהשטן, והריצה לחוקק חוקים בוסריים מביאה חורבן במדינה. יש לחוקק רק לאחר שרוב גדולי רבני הציבורים השונים מחווים דעתם באופן חיובי לגביו. יש תורה, יש מוסרי תורה, והשדה החקיקתי חייב להיוועץ בהם באופן רציף.
הדמיונות המופרכים על המוני אזרחים שיסעו לקפריסין להתחתן, הם עורבא פרח לכל מי שמכיר את נתוני האמת. כבר הוכיחו זאת דוברי הרה"ר בהודעה מפורטת בעבר. האיומים הללו הם בדיה, והכל על מנת לקדם גוף פרטי וליברלי אשר רוצה להחליף את הרבנות הראשית ואת הרב הראשי, לאחר שלא צלחו בבחירות לתפקידים אלו.
התכנון שלהם לחוקק שינויים בסטטוס קוו בעניין השבת וליזום תחבורה ממלכתית בשבת קודש, יתקל בחומה בצורה של רוב רבני הציונות הדתית וכפי שנהג הרב זצ"ל בשעתו במערכה על השבת בתל אביב. ברוך השם שחברי הכנסת החילוניים-מסורתיים, והחרדים, יחד עם נציגים מהציבור שלנו מעוניינים למנוע זאת בכל מחיר.
זה הכלל הגדול- 'ואהבת לרעך כמוך'. יש לנו רבנות ראשית המאחדת את היהדות במדינה באהבה, ואשרינו. די לנו ברבנות ראשית אחת, והיא מתפקדת מצויין ב"ה ובראשה שני תלמידי חכמים מנוסים ואהובים.
עלינו לאהוב את כלל ישראל. עלינו להפסיק את השנאה כלפי הציבור החרדי ונציגיו. עלינו לחדול מהתיוגים השליליים על כל מי שחובש כיפה שחורה או פאה. עלינו לרצות טובת המדינה באמת, בישרות, בחיבת העם על חלקיו. עלינו להשתנות לטובה, 'ואהבת לרעך כמוך'.