עבור חלקים נרחבים ומשפיעים בציונות הדתית, צמרת צה"ל הפכה בחודשים האחרונים לשק החבטות ומוקד ההאשמה היחידי, בכל מה שקשור לעירבוב המינים בצבא. פקודת השירות המשותף, הקמת גדודים מעורבים, הפרחת בלוני ניסוי לגיוס בנות לתפקידי לחימה שעד היום היו חסומים בפניהן. בכל אלה, אומרים רבנים, פוליטיקאים ואנשי ציבור מהמגזר הסרוג, אשמים הרמטכ"ל וקציניו הבכירים. אשמים בכך שלא השכילו להדוף ערכי פמיניזם קיצוני מלהיכנס בש"ג ואשמים בכך שבקידום השקפת עולם זו, הם למעשה מראים לציונות הדתית את הדרך החוצה ומלמדים אותה מי באמת השריף בעיר. רק על גורם אחד כמעט ולא מדברים ולא מייחסים לו אפילו פרומיל של אשמה במצב הקיים. בין אם זה מתוך ייאוש וחוסר ציפיות, או מתוך חוסר מודעות, אף אחד לא מדבר על הרבנות הצבאית.
הבוקר (חמישי) פורסם בעיתון 'בשבע' שהרב הצבאי הראשי הרב אייל קרים וקודמו בתפקיד הרב רפי פרץ, לקחו חלק פעיל בניסוח פקודת 'השירות המשותף'. כזכור פקודה זו החליפה את פקודת 'השילוב הראוי', שנוסחה בעשור הקודם, מתוך כוונה לתת מקום נרחב יותר לנשים ביחידות הצבא בכלל וביחידות הלוחמות בפרט. אחד ההבדלים העיקריים בין שתי הפקודות, הוא הניסיון ליצור כמה שיותר יחידות מעורבות ולפתוח בפני החיילות מקומות שעד כה כף רגלן לא דרכה בהם.
הפרסום אודות חלקה של הרבנות הצבאית בפקודה שקוממה כמעט את כל רבני הציונות הדתית, לצד הידיעות על כך שהרב קרים עודד את סא"ל ניר דופט לקחת על עצמו את תפקיד מפקד הגדוד המעורב החדש, מעלים תהייה. כיצד זה יתכן שבין כל הסערות האחרונות, משיחותיהם הנוקבות של הרב לוינשטיין והרב טאו ועד לפגישות התכופות של רבני המגזר עם הרמטכ"ל, איך הצליחה הרבנות ההצבאית להתחפש לטפלון משל היתה אהוד ברק וכיצד הצליחה לחמוק מתחת הראדר מבלי לחטוף ולו חלקיק קטן של ביקורת?
גורמים המקורבים לרבצ"ר אומרים, שהרב קרים אכן עודד את סא"ל דופט לקחת את תפקיד מפקד הגדוד המעורב. עכשיו השאלה המתבקשת היא- אם הקצין הסרוג התייעץ עם רבניו מהמכינה בעלי ועם הרב אבינר ומכולם הוא שמע תשובה שלילית, מדוע הרב קרים לא רק היה זה שסיפק לו תשובה חיובית, אלא אף 'הגדיל ראש' וניסה ממש לשכנעו שיפקד על הגדוד, תפקיד שאפילו לדעת רבנים אולטרה ליברלים אינו עומד במבחן ההלכה?
גורמי הצבא טוענים שהרבצ"ר מחזיק בדעה שאם לא ניתן לשנות דברים מהיסוד עדיף לפחות 'למזער נזקים' ולנסות להשפיע כמה שניתן. קרי, אם לא ניתן לבטל את הקמת הגדוד החדש (ובטח ובטח לא את הגדודים הותיקים יותר), עדיף שבכל היחידות הללו ישרתו קצינים דתיים ויראי שמיים, שיכניסו לתוכן נורמות של צניעות ויעשו מעט סדר בבלאגן.
 |
|
(צילום: דובר צהל)
|
הרב שלמה אבינר, שכאמור ייעץ לסא"ל דופט שלא לקחת את התפקיד, מתייחס לדרך פעולתו של הרב קרים. "כאשר אין אפשרות לתקן את המציאות", הוא אומר, "יש עניין למזער את הנזק. זה מושג שמצוי גם אצל הפוסקים תחת הכותרת 'להציל מה שאפשר להציל'. זה באמת מה שעושה הרבנות הצבאית, היא מוסרת את הנפש לשפר כפי יכולתה את המציאות הלא שלמה בצה"ל, מאז הקמת הצבא ועד עצם היום הזה".
הרב אבינר, שהרב קרים למד ולימד שנים ארוכות בישיבתו, משוכנע שהרבנות הצבאית פועלת עד כמה שניתן, אך גם לה יש מגבלות, "יש שם אנשים טובים, מסורים, רציניים, יראי שמיים שעושים כפי יכולתם כדי לשפר את המצב, אבל כמובן שהם לא יכולים לתקן את הכל".
ובכל זאת מה לגבי חלקה של הרבנות הצבאית והעומד בראשה בכיוון אליו מושכים בצבא? "הבעיה היא מערכתית כוללת", מגן הרב על הרבנות הצבאית, "וזה לא תפקידה של הרבנות הצבאית. היא שייכת למערכת ולא יכולה לשנות אותה". לדבריו, מלאכת המחאה ושינוי המציאות חלים על אלה שמחוץ לצבא, "מי שצריך לשנות אלו האזרחים. הצבא שייך לעם והעם צריך לומר את דברו על ניהול העניינים שם. אני לא בטוח שאנשים מספיק מודעים לתהליכים שקורים בצבא".
לסיום אומר הרב אבינר כי "את הרבנות הצבאית צריך לשים בצד ולא לערב אותה בכל המאבקים על אופיו של צה"ל והמהלכים שמנסים להנהיג שם".
למרות דברי ההגנה של הרב אבינר על הרב קרים והרבנות הצבאית, קשה להתעלם מהעובדות. שינוי הגישה של צה"ל בנושא שילוב הלוחמות, שהמציאות הוכיחה כי הוא בנפשם של המנהיגים הרוחניים של הציונות הדתית על כל גווניה, לא מתרחש בזמן כהונתה של רבנות המשתייכת לזרם הליברלי.
מי שמרבה לתקוף את התנהלות הצבא, הוא הזרם החרד"לי-שמרני. הרב טאו, הרב אבינר, הרב לוינשטיין, ארגוני חותם, ליב"ה ועוד, לא מפספים הזדמנות להפליא בצה"ל את ביקורתם על כך שהוא מאפשר לרוחות זרות להיכנס בשעריו. אולי כדאי להזכיר לכל אותם מבקרים, שלמרות שרבים וטובים מסכימים עימם, באורח פלא מי שהמהפכה הפמיניסטית של צה"ל התבצעה ומתבצעת תחת משמרתם, הם לא אחרים מאשר רבנות צבאית ורבנים צבאיים ראשיים שהגיעו היישר מבית מדרשם.