בג"ץ נדרש לעסוק השבוע בתפקידם ובמעמדם של רבני הערים בישראל, במסגרת עתירה שהגישו המועצות המקומיות ראש פינה ויסוד המעלה שבצפון. המועצות דרשו לבטל או לצמצם את העסקתם של הרבנים הפועלים בהם, באמצעות ניסיון משפטי לתקוף את חוקיות התקנות שמכוחן מונו הרבנים.
המועצות עתרו יחדיו לבג"ץ בטענה כי ההסדר למינוי רבנים איננו חוקי מפני שהוא מוסדר בתקנות ולא בחקיקה. הן טענו כי מספר התושבים הדתיים זניח יחסית ליתר האוכלוסייה בשטחן ועל כן אין באמת צורך בהמשך העסקתם, במשרה מלאה, של רבנים הפועלים במימון הרשות המקומית.
שופטי בג"ץ, הנשיאה בדימוס ביניש, השופטת עדנה ארבל והשופט חנן מלצר דחו את העתירות וקבעו כי התקנות חוקיות ומסדירות באופן נאות את נושא מינוי הרבנים. לטענת השופטים, "דרך המלך היא מינוי של רב לכל רשות מקומית, כשבמקרים מסוימים ברשויות שמספר תושביהן נמוך מ-15 אלף נפש יש לצמצם את היקף משרתו". במקרה הספציפי של אותן מועצות, טענו השופטים כי בשתיהן מכהנים הרבנים כבר שנים רבות ועל כן כלל "לא ברור שניתן לצמצם את היקף משרתם".
השופטים אף דחו את טענות העותרים וקבעו כי לרבני הערים והיישובים יש ערך רב כלפי כלל האוכלוסייה ולא רק כלפי המגזר הדתי המתגורר בה. "יש ערך רב וחשיבות רבה במציאות חיינו החברתית והמשפטית בכהונת רב עיר כמו גם הסמכויות הייחודיות שהוקנו לו על פי דין. חשיבות נוספת קימת בכך שהרב יהא קרוב לתושבי העיר, כאשר הוא מוכר להם והם מוכרים לו, ואף זמינותו ונגישותו עבורם היא מירבית", ציינה השופטת ארבל.
השופטת ארבל הוסיפה כי "מלאכתו של רב עיר לטעמי אינה נמדדת באופן טכני רק על פי מספר תעודות הכשרות, הנישואין והפטירה שהוא מוציא. רב עיר עשוי לשמש את תושבי העיר מעבר לצרכים "הטכניים" ולהוות מורה דרך וסמכות רוחנית ודתית עבור תושבי העיר שמעוניינים בכך, ואין מקום לסבור כי תפקידים אלו מופנים דווקא לתושביה הדתיים של העיר".