ארבע הערות על השבוע: איך לא יהיה לנו רב ראשי ציוני

במקום לזרוק את הרבנות הראשית לפח, אנחנו מתלבטים מי מהמועמדים פחות גרוע. וגם: באיזה עולם חיים החבר‘ה מ"מוצש", שמגדירים בני 24 כרווקים מבוקשים? יונתן אוריך מסכם שבוע

חדשות כיפה יונתן אוריך, כיפה 19/07/13 11:43 יב באב התשעג

ארבע הערות על השבוע: איך לא יהיה לנו רב ראשי ציוני
tnarik-cc-by, צילום: tnarik-cc-by

1

אל תאמינו לאף פרשן, רב או פוליטיקאי, מפני שאיש אינו יודע מי יהיו הרבנים הראשיים הבאים של ישראל. ניסיתי בעצמי לברר זאת, דיברתי עם לא מעט אנשים החברים בגוף הבוחר (אגב, כל אחד מהם נהנה בשבועות האחרונים מיוקרה ששמורה לקיסרים או נשיאים, כשכל המתמודדים משחרים לפתחו). אף אחד לא יודע איך תסתיימנה הבחירות ביום רביעי הקרוב, מי יהיה הרב הראשי האשכנזי ומי ייבחר לרב הראשי הספרדי.

יש מספר דברים שכן ידועים לי, נכון לעכשיו: הרב דוד לאו נהנה מתמיכה די נרחבת והוא ככל הנראה מוביל בקרב על תפקיד הרב הראשי האשכנזי. בצד הספרדי העסק לגמרי פתוח מפני שיש פער אדיר בין מה שאומרים חברי הגוף הבוחר לבין מה שהם חושבים בינם לבין עצמם ובין מה שהם אומרים למקורביהם. שם, הכאוס הפוליטי בתוך ש“ס, משחק לידיו של מתמודד אחד - הרב שמואל אליהו, שאולי יצליח הפעם לעשות היסטוריה.

הוא באמת מאמין שיש לו סיכוי? הרב שפירא (צילום: מרכז הרב)

אך ”אין סומכין על הנס“ - וזה קצת מיותר. אנחנו עומדים בפני מצב בו לא יבחר רב ראשי אשכנזי מהציונות-הדתית, למרות 12 המנדטים של האח בנט וחרף הקמפיין המאסיבי של הרב דוד סתיו. האשמה תלויה כרגע בשני מועמדים שסיכויי הבחירה שלהם נמוכים מסיכויי הבחירה שלי לתפקיד הרב הראשי: הרב יעקב שפירא והרב אליעזר איגרא. אני בטוח במאת האחוזים כי הם בעצמם לא מאמינים שיזכו לרוב בגוף הבוחר ובכל זאת הם מתמודדים כדי ”למשוך“ קולות מהרב דוד סתיו (ומעט גם מהרב לאו) - ובסופו של יום לפרוש שטיח אדום לכבודו של רב ראשי חרדי. אם זה התרחיש שבסופו של דבר ימומש, אני מקווה שהציבור הדתי לאומי לפחות יזכור מי הואילו בטובם לחסל את הסיכוי הנדיר הזה.

2

ועוד משהו על הבחירות לרבנות, אם יורשה לי, בכל זאת אנחנו ימים בודדים לפני תום המרוץ המתיש הזה. ההישג הגדול של הבחירות לרבנות - ואני זוקף אותו לזכות הרב דוד סתיו - הוא העיסוק האובססיבי של כל אמצעי התקשורת וממילא של הציבור בישראל, בשאלת זהותו של ”מי יהיה הרב הראשי הבא“. כולם מתלבטים בין האופציות הקיימות, במקום לתהות, בכלל, בשביל מה אנחנו צריכים רבנות ראשית.

יאללה, ביי (צילום: דובר צהל)

ובאמת, בשביל מה? המוסד הזה מטומטם יותר מבית המלוכה הספרדי, מיותר יותר מדובר לשב“כ. רכבי שרד, עוזרים ולשכות ענק, טיסות לחו“ל במחלקות ראשונות ומלונות אחד-עשר-כוכביא - ואין היום לדעתי ולו 100 אנשים בישראל שיכולים להצביע על הרב יונה מצגר, כבוד הרב הראשי - ולומר בפה מלא: זה מורי ורבי, עטרת ראשי, המרא דאתרא.

3

והספין השני שמנסים להלעיט אותנו בו, הוא זה שמציע לצמצם את הרבנים הראשיים משניים לאחד, במקום לבטל כליל את המוסד הייצוגי הזה, שלא מייצג שום דבר ואף אחד. עם ישראל בנוי קהילות-קהילות ואף רב ראשי לא יכול לאחד את כולם, לחבר את כולם, לעמוד בראש הקהל ולייצג אותו כלפי חוץ. ממילא, את הרבנות הראשית הזו צריכים לבטל - וייאמר לזכותי שאני כותב זאת עוד לפני שנבחר עוד רב חרדי לעשור הקרוב.

4

מפרגן ל“מוצש“ שהקדישו את הגיליון שלהם לט“ו באב (שיצא הסופ“ש), לרווקות ולרווקים המבוקשים במגזר. הפעם, ובצדק, לא הוצגה לקוראים רשימת-ענק של כל הפנויים והפנויות המוכרים במגזר, אלא אוסף של 30 רווקים ורווקות שיצאו בחסות ”מוצש“ לפרויקט מצולם. אגב, הסיבה ברורה: 80% מאותה רשימה שפורסמה בשנה שעברה, נותרה פחות או יותר באותה סטטוס.

אחלה פרויקט, אחלה ביצוע וכמובן - ברמה המקצועית הגבוהה ביותר שב“מוצש“ מקפידים שלא להתפשר עליה. ובכל זאת, הערה אחת ממני אליכם (ומבלי להיכנס לשמות): לא יצא לי להכיר רווק מבוקש בן 22-28, או רווקה מבוקשת פחות מבת 27. זה קצת מגוחך, בהתחשב בעובדה שבמגזר שלנו זה כמעט ממוצע נישואין רשמי. זה מטופש, לקקני וזול. רווקים בני 22 לא צריכים להופיע בפרויקט רווקים מבוקשים - הם בסך הכל צריכים לצאת לדייטים, להכיר בחורות ובחורים ולנהל מערכות יחסים. מניסיון, זה עובד.