יו"ר המפד"ל, ח"כ זבולון אורלב, מתייחס להתבטאויותיו של הרב אליעזר מלמד נגד הרב הצבאי הראשי, תא"ל הרב רפי פרץ, ולעצומת בני הישיבות שקראה שלא להתגייס לצה"ל בשל פקודת המטכ"ל המחייבת השתתפות בטקסים הכוללת שירת נשים, וטוען כי מדובר בצעדים אשר הינם "כפירה בעיקר" בעיניו.
במאמר שיתפרסם בסוף השבוע הקרוב בעלון "שבת בשבתו", טוען אורלב כי "כמי שינק מילדותו את דרכה של הציונות הדתית אני מוצא את עצמי היום תמה ומשתומם נוכח מעשים והתבטאויות הנראים בעיני ככפירה בעיקר". הוא טוען כי גם דבריו של ח"כ יעקב (כצל'ה) כ"ץ נגד הרבצ"ר הינם "חרפה" ו"השתלחות" - וכי כל אלו מנוגדים לערכיה הבסיסיים של הציונות הדתית.
"אחת מאבני היסוד במשנת הציונות הדתית היא ההכרה שמדינת ישראל היא ראשית צמיחת גאולתנו, במובן הרוחני וההלכתי. מכוח אמונה זו אנו מעניקים קדושה לקיום המדינה ומוסדותיה ומבטאים זאת גם בתפילותינו", מציין אורלב, שטוען כי השירות בצה"ל איננו רק מתוקף החוק אלא "מצווה דתית". לדבריו, "אנו מכבדים את החוק ואת מוסדות המדינה ללא קשר לשאלה אם אנו אוהבים את החוק, או מוסד כלשהו ממוסדות המדינה".
אורלב מוסיף כי "גם אם יש לנו מחלוקת חריפה עם הממשלה, או עם העומד בראשה, אין לנו מחלוקת עם המדינה. מותר ואף רצוי לנקוט בכל דרך דמוקרטית על מנת לשנות את דעתה של הממשלה, אולם אסור לנו לפגוע ביכולת קיומה של המדינה ובהבטחת עתידה. חתירה תחת אושיות קיום המדינה היא חתירה תחת קדושתה של מדינת העם היהודי".
לטענת אורלב, דרך ההתמודדות עם הסוגיות הציבוריות איננה "באיומי נטישה ובריחה מאחריות לאומית, או הסתלקות מחובתנו לקיים את המדינה ולשרת את בטחונה. אנחנו לא משחקים 'ברוגז' עם המדינה, לא מתבדלים ממנה ולא פורקים את עול החוק והמשמעת הלאומית" - אלא דווקא בהשתלבות אשר תשא את פירותיה בעתיד.
"המחלוקת העיקרית בינינו לבין המגזר החרדי קשורה למעמד הרוחני וההלכתי של מדינת ישראל. המעשים וההתבטאויות שציינתי בראש דבריי עולים בקנה אחד עם התגובות וההתנהלות של המגזר החרדי", מאשים אורלב. בהתייחס לדבריו של הרב מלמד, טוען אורלב כי "לראש ישיבה חרדי אין בעיה לפסוק לתלמידיו שאם צה"ל אינו מספק לו את כל התנאים אותם הוא דורש, מוטב להם שלא יתגייסו ולא ייקחו חלק בתפקידי צה"ל. ראש ישיבה חרדי אינו חש אחריות לתרום לעוצמתו של צה"ל, וגם אין לו מחויבות רוחנית דתית לקיומה של המדינה".
"הקריאות לסירוב לשירות בצה"ל, סירוב פקודה בשורותיו, או הפגנות במדים במהלך טקס צבאי - הינן ניצנים ומאפיינים חרדיים מובהקים הזרים לחלוטין לערכיה של הציונות הדתית", טוען אורלב. הוא מוסיף וקובע "פגיעה בוטה במעמדו ההלכתי של הרב הצבאי הראשי היא פגיעה אנושה במעמד ההלכה, התורה ואורח החיים הדתי והממלכתי בצה"ל. כל אלה שמים לאל מאמצים כבירים שנעשו בשנותיה הראשונות של המדינה לאפשר לחיילים דתיים לשרת בו שכם אל שכם עם אחיהם החילונים, בלא שתיפגע זכותם לנהל אורח חיים דתי מלא".
הוא מסכם וקובע כי "הדרך לתקן, לשפר ולהשיג את המטרה, היא בהשתלבות בתוך כלל הציבור בישראל. חרתנו על דגלנו מעורבות בכל תחומי החיים וגילוי אחריות חברתית ולאומית כלפי כל המתרחש במדינה ובמוסדותיה". בשולי דבריו הוא טוען "כל זאת אנו עושים גם אם אין לנו כרגע את כל התנאים ההלכתיים והרוחניים שהיינו רוצים. איך נתקן, אם לא נהיה מעורבים? איך נשפר, אם לא נהיה חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית?".