בהודעה ששלחה לקבוצת פעילים כתבה חברת הכנסת לשעבר מתקומה- הבית היהודי כי למרות הכאב עבור תושבי עמונה מדובר ב'הישג היסטורי' עבור ההתיישבות ביו"ש: בהודעה שנפתחה במילים "דרכו של עולם, אין בעל הנס מכיר בניסו" כתבה סטרוק:
לתפארתם ושבחם של תושבי עמונה הגיבורים, ובתודה גדולה לחברי הכנסת ולשרים שהשקיעו את מיטב יכולתם הפוליטית והביאו להישג ההיסטורי הזה, אני רושמת כאן את ההישגים האדירים של חוק ההסדרה (שעד לאחרונה גם אני לא האמנתי שיש לו סיכוי לעבור): לא מדובר "רק" בהסרת איום ההריסה ובהסדרתם של אלפי בתים, וגם לא "רק" בהפסקת המשחק הבג"צי המכוער במסגרתו מתעללים עותרים, פרקליטים ושופטים בחיי המתיישבים ביו"ש,
החוק הזה מביא אתו בשורות חשובות נוספות. לראשונה:
א. הכנסת היא שקובעת את עתיד ההתיישבות ביו"ש.
ב. החוק הישראלי מכיר בישראלים ביו"ש כ"תושבי האזור".
ג. החוק הישראלי מכיר בהתיישבות ביו"ש כ"צורך ציבורי" שראוי להפקיע עבורו.
ד.הכנסת מכירה באחריות המדינה למצב בו ישובים רבים ביו"ש לא הוסדרו. תושביהם אינם "עבריינים" אלא אזרחים שהמדינה מחוייבת להסדיר את ישוביהם. כל זה לא היה מושג ללא תושבי עמונה. אין ספק שהחוק והישגיו ההיסטוריים רשומים על שמם".
סטרוק לא מתעלמת מהעובד שתושבי עמונה עצמם יואלצו להתפנות מבתיהם לאזור סמוך למקום היישוב עכשיו: "כואב שהם עצמם לא יזכו לטעום מפירותיו. וייאלצו להסתפק במתווה נפקדים (משודרג. טוב בהרבה מזה שפורסם כבר. ובכל זאת ודאי קיווינו כולנו שיוכלו להישאר בבתיהם). הצומת הזו מזכירה את הקמת המדינה בגבולותיה המצומצמים בתש"ח. הישג היסטורי ענק מחד. כאב על שלא הכל הושג מאידך.
לטעמי, אסור שהכאב (שבהחלט יש לו מקום) ימנע מאתנו לשמוח ולהודות על ההישג ההיסטורי הגדול שזכינו בו" היא מסכמת.