כבר זמן רב, שבכל פעם שרק מציצים באתר או עלון מגזרי - נפגעים. החל משיטת לימוד התנ"ך, דרך סערת הבחירות לרבנות וגיוס הבנות, וכלה בימים האחרונים בשאלה האם להשתתף בעצרת החרדית.
אבא ואימא רבים, שלא לומר - מתגוששים. הנוהל כבר קבוע: אימא זורקת הערה שמועלית ישר ל'מדיה', אבא שומע, מגיב ובד''כ בעצבנות. אימא לא נשארת חייבת. אין ארוחת ערב.
והילדים נבוכים. לא בגלל המחלוקת גופא, דבר שקורה בכל בית. אלא בגלל הדרך בה היא נעשית. שאבא ואימא דנים זה דבר אחד. שאין הסכמה, קורה. שיש מריבה - כבר לא נעים. ואם אבא או אימא יאיימו בפירוק הבית, לילדים כבר אין דרך להתמודד.
והנמשל מובן - כל אמירה של רב מאיזה גוון של המשפחה הגדולה שלנו שנקראת ציונות דתית מקבלת ישר תגובת נגד, בדרך כלל מתריסה וחריפה. התגובה מצד נאמני הרב הראשון לא מאחרת לבוא, והאיומים בפירוק המגזר כבר הפכו לדבר של מה בכך.
אנו, תלמידי ישיבה, שמבינים שיש מחלוקות, ואף שמחים בדיון אמיתי ופורה של בירור אמת שמאפיין ב''ה את ציבורנו, לא מוצאים מנוח בעקבות ההתנהלות המתוארת לעיל. הרבנים, שמראים לנו את הדרך, מתוך רצון טוב ואהבת אמת, מבלבלים אותנו. אנו נבוכים בכל עת שפורץ דיון ציבורי חדש, כל אימת שתלמיד חכם משמיץ את רעהו - והרי אלו ואלו רבנים מציבורנו!
אנו מבקשים. אבא, אימא, תפסיקו לריב. תדונו, אפילו תתווכחו, אבל תשמרו על המסגרת המשפחתית. בבקשה, בלי דיבורים כלליים שמשמיצים בית מדרש שלם, תפיסה שלמה. בלי דיבורים בגוף שלישי שלא לשם כבוד, אלא לשם תגובה לא מכבדת. אנא - תיפגשו, תדברו, תלמדו את הדור. כי יש עוד דור שלם של תלמידים שצריך מורה, שצריך אבא ואימא שמסתדרים יחד.
מתלמידים בישיבת ההסדר במעלה אדומים.