אלפי משתתפים מכל רחבי הארץ קיימו הלילה, ליל תשעה באב, את הצעדה המסורתית סביב חומות ירושלים. את האישור לקיומה של הצעדה, שהתקיימה זו השעה ה-23, נתנה משטרת ירושלים זמן קצר טרם תחילת האירוע שנפתח בקריאה משותפת של מגילת איכה בגן העצמאות שבירושלים.
עוד קודם לצעדה הגיעה לידי משטרת ירושלים מידע אודות היערכות ערבית להתנגדות לצעדה. בין השאר פורסמה כרזה הקוראת לערביי מזרח ירושלים "לבלום את צעדת המתנחלים היוצאת לסבב שערים עד לכותל המערבי". הכרוז הערבי ציין גם השעה בה אמורה הצעדה לצאת לדרך על מנת שיוכלו ערביי העיר להשתתף בבלימתה.
על אף מידע זה קיבלה משטרת ירושלים בפיקודו של ניצב יורם הלוי החלטה שלא לבטל את הצעדה המהווה שימור של מסורת בת מאות שנים בה הקיפו יהודים בליל תשעה באב את ירושלים כסמל לכמיהה ולכיסופים לירושלים ולמקום המקדש.
במהלך הצעדה בירכו ראשי תנועת 'נשים בירוק', התנועה המארגנת את הצעדה, יהודית קצובר ונדיה מטר, את קציני משטרת ירושלים על מה שהוגדר בפיהן כהחלטה אמיצה, מוסרית והגיונית. "בהחלטתה מבהירה המשטרה שאין להיכנע לתכתיבי פורעים ופושעים ולא להיכנע לטרור. בכל מקום בו ינסו פורעים להפר את הסדר תדאג היא להגן על האזרחים ולא להצר את צעדיהם", אמרו השתיים.
לאורך מסלול הצעדה שמעו הצועדים את הסבריו ההיסטוריים של ההיסטוריון וחוקר ירושלים אריה קליין, שתיאר את תחנות הקרבות במלחמת ששת הימים עד לכניסת כוחות צה"ל דרך שער האריות אל העיר העתיקה. זאת תוך שהוא מתזכר נקודות מההיסטוריה הרחוקה יותר של תקופת חורבן הבית.
הצעדה סביב החומות הסתיימה בשער האריות שם נשאו דברים סגן שר הביטחון, חבר הכנסת הרב אלי בן דהן, חבר הכנסת יהודה גליק, מנחם אייבי לוי ממשחררי ירושלים, ז'ק קופפר יו"ר בית"ר ויו"ר Israel Forever, וישי פליישר.
הצעדה נפתחה והסתיימה בהקרנת סרטונים מיוחדים בהם דבריהם של אישים ואזרחים על הקשר האישי והלאומי שלהם ירושלים. כמו כן הוקרן סרטון ובו דבריה של חברת הכנסת לשעבר, כלת פרס ישראל, גאולה כהן, המספרת על הדרך הפוליטית שעשתה להובלת החוק להחלת הריבונות על מזרח ירושלים.
העצרת שבתום הצעדה נפתחה בדברים קשים של יהודית קצובר ונדיה מטר ולפיהם בעוד בשנים האחרונות יש מי שלא ברורה לו סיבת האבל בתקופת צמיחת הגאולה, אולם "השנה התשובה פשוטה יותר, הערבים הזכירו לנו שאמנם שחררנו את ירושלים, אבל לא השתחררנו מהגלותיות. שוב ושוב כופפנו את קומתינו בפני המלך, הוואקף והפריץ משמאל. מה חושבות להן משפחות שנאן וסתאווי שבניהם נרצחו על משמרתם בהר הבית? מה חושבות על ההתקפלות המבישה של ממשלת ישראל. מה זה אומר להן? הם רואים כיצד ירדן פעלה למען 2 אזרחיה ההרוגים שאחד מהם תקף מאבטח וניסה לרצוח אותו? מה מרגישה משפחת גולדין ואורון על שחרור הגופות של שלושת המחבלים מאום-אל-פאחם וההלוויה המתריסה ששמה ללעג את ריבונות מדינת ישראל? האיבדנו כל רצון לחיות? רק "הרגע", רק ה"עכשיו" חשוב? האם שכחנו שאנו עם שצריך להנחיל דרך מוסר? השבוע עיקמנו את המוסר, אכזבנו את בני הברית ואת כל אלה שמסתכלים עלינו בעולם ומצפים לעמידה איתנה מול הרשע".
לדברי קצובר ומטר ההתקפלות הישראלית לאחר מעשי הרצח וניסיון הרצח של המאבטח בירדן מובילה לבוז מהעולם כולו כלפי ישראל ועל הזלזול הזה בכבודה של ישראל, זלזול שהוא נזק עצום לביטחון ישראל, יש לתת את הדין.
קצובר ומטר רואות בצעדת ההמונית ובעצרת שלאחריה מעין תיקון לאותה פגיעה קשה בכבוד העם והאומה. "האלפים צעדו ללא חשש כשהם נושאים דגלים בגאון במקומות בהם לכאורה יכול היה להתרחש פיגוע בכל רגע, אך בחסות ובמאמצי המשטרה ומשמר הגבול שפרסו כוחות גלויים וסמויים באופן מקצועי ונחוש הצעדה עברה בביטחון מלא. יש בכך תחילתו של תיקון".
השתיים מוסיפות עוד וקובעות כי הכמיהה הגדולה של ציבור ענק כל כך מכל רחבי הארץ לצעוד דווקא במסלול זה של הקפת החומות, במקומות בהם בוצעו מעשי רצח והפגנות אלימות של הציבור הערבי, מבטאת גם את תחושת ראשית התיקון וגם את תחושת המחאה של העם כלפי התנהלות הממשלה והקבינט בפרשות האחרונות.
חבר הכנסת יהודה גליק מיקד את דבריו בתובנות מהאירועים האחרונים בירושלים ופנה ישירות לקציני ושוטרי משטרת ישראל ומשמר הגבול שליוו ואבטחו את הצעדה והעצרת: "בשנה האחרונה שילמתם מחיר כבד מאוד. חמישה שוטרים נרצחו כאן. ראינו כולם שהחזית היא כאן. היו שנים שזה היה בקרית שמונה והיו שנים שזה היה בשדרות. כעת הגענו לשורש שהוא כאן, מאחורי השער הזה", אמר כשהוא מכוון להר הבית שמאחורי שער האריות הסמוך.
גליק ציין את העלייה הדרמטית במספר העולים להר הבית כחלק מהנסים שעשה הקב"ה בידי אדם, כמו גם ההתיישבות ביהודה ושומרון שקמה והייתה בניגוד לרציונל ולהיגיון אלא בזכות הנחישות הציבורית. "צבא יכול לכבוש ולנצח, אבל מי שנותן את הכוח אלו ילדים אימהות וצועדים שקובעים את העובדות בשטח".
"אנחנו אחרי שלושה שבעות של משברים קשים, אבל הבה לא נשכח שאנחנו יכולים להתגבר גם אם למקומיים יש תחושת ניצחון זמני. אני אומר בוז לאומה שרואה באדם שרוצח משפחה בערב שבת כגיבור שלה, בוז לאומה שצוהלת בהלוויה של שלושה רוצחים באום אל פאחם, בוז לאומה שמפרנסת רוצחים". לזאת הוסיף וקבע: "הצדק אתנו. המוסר אתנו, ואסור לנו להישבר. גם בימים של תחושה קשה אין לשכוח שאנחנו במקום אחר, יש לנו מדינה, יש לנו צבא ויש לנו את משטרת ישראל עם מפקדים עם גאווה לאומית. אני מכיר את המשטרה במשך שנים. עם הפיקוד שהיה בעבר הצעדה הזו לא הייתה צועדת. אנחנו צריכים להודות להם על הבנת תפקידה של המשטרה לא לומר מה לא, אלא איך כן. הציבור מצפה שהממשלה תלך אתו קדימה. העם מושך את מנהיגיו, כפי שאמר הרב קוק".
את דבריו חתם חבר הכנסת גליק עם הפנים לעתיד: "היעד הבא הוא להפוך את הר בית ה' למרכז עולמי לקריאה בשם ה' אחד ושמו אחד. ה' הביא אותנו לארץ ישראל כדי שנהיה אור לגויים וכדי שנעביר את המסר שה' אחד ושמו אחד. אסור לנו להישבר ולהתייאש. לא להרים ידיים גם בימי אתגרים משברים ונפילות. יש לכל אחד כאן חלק בגאולת העולם כולו דרך בניית המקדש בהר בית ה'".
סגן שר הביטחון, חבר הכנסת הרב אלי בן דהן, פתח וקבע כי "כל מי שהגיע לכאן הוכיח בגופו וברגליו שאנחנו רוצים את בית המקדש פה ובמהרה".
בדבריו ציין סגן השר את הוראת חז"ל לחתום את קריאת המגילה דווקא בפסוק 'השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם', וקבע כי אכן תקופת הקצף והזעם של הקב"ה חלפה "ומאז אנחנו מתקרבים לקב"ה והוא מתקרב אחינו. אנחנו ממשיכים בקריאה הגדולה של השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם. איך נחדש את ימינו כקדם? רק כאשר נחזיר את הריבונות שלנו על הר בית ה' ונקים את המקדש ויוכלו יהודים להתפלל בו. לא יתכן שלכולם יתנו להתפלל כאן ורק ליהודים לא מאפשרים זאת", אמר ופנה לממשלת ישראל לחולל שינוי גם באפיק זה: "אנחנו פונים לממשלת ישראל והקול הזה יבקיע את החששות. אין שום כוח בעולם שימנע מיהודי לעלות ולהתפלל במקום הקדוש הזה. ככל שנאמר זאת בלי היסוס נעשה ונצליח".
הרב בן דהן השלים את דבריו בדברי תודה וברכה לראשי 'נשים בירוק', התנועה העומדת מאחורי הצעדה והעצרת, יהודית קצובר ונדיה מטר: "אני מברך את נדיה ויהודית על הפעילות הזו להחזרת התודעה הגדולה של הרצון לבנות את בית ה'".
בהמשך העצרת נשא דברים גם מנחם אייבי לוי, בן קיבוץ שדה אליהו, מהלוחמים שהיו חלק מהפריצה ההיסטורית במלחמת ששת הימים לירושלים. לוי סיפר על ימי המלחמה והרגעים בהם שונתה הפקודה שבתחילה אמורה הייתה לשלוח אותו ואת חבריו לצניחה בסיני, ובמקומה נשלחו "לשחרר את ירושלים. הגדוד שלי קיבל משימה לכבוש את בית הספר לשוטרים, גבעת התחמושת, ומשם לאוגוסטה ויקטוריה ואז לרדת לעיר העתיקה".
יצוין כי הצעדה והעצרת התקיימו, כבשנים עברו, באין מפריע וללא כל חיכוך עם האוכלוסייה הערבית של מזרח ירושלים. בסופה של הצעדה התפזר ההמון כשרובו המשיך אל רחבת הכותל המערבי לאמירת קינות.