בתחומי ספורט רבים מביע האדם את ניצחון רוחו, נחישותו ומסירות נפשו על מגבלות הגוף. הצלחתו משקפת את מאמציו הרבים והשקעתו העצומה, הראויים להתפעלות. אך יש משימה קשה יותר מהתבגרות על טבע האדם הסטטי: התגברות על הים הסוער. להתעלות מעל החומר, זו תכונה הטמונה בנפש האדם; להיאבק נגד הגלים הסוערים, זו כבר תכונה יהודית. מאז נחשון בן עמינדב שקפץ אל תוך ים סוף, עד שנבקע מפני בני ישראל.
מכל חזקי האופי נלמד כיצד להתגבר על יצרינו החומריים, להתמיד במשימה ולדבוק במטרה. מאותם גיבורים הכובשים את הים ושולטים בגליו, נלמד כיצד לנצח את הגלים הסוערים בעבודת השי"ת.
(ניסיון להסביר למה דווקא ענף הגלישה הביא לישראל כבר שלוש מדליות אולימפיות. הבהרה: המדור אינו עוקב כלל אחרי האולימפיאדה, ובהתחלה הוא לא היה בטוח אם שחר צוברי זה בן או בת, וגם הוא שואל לפעמים מה לנו ולכל זה. אבל למה להשבית שמחות?)
 |
|
פסטיבל הכלייזמרים: אין שינוי במנגינה (צילום: x-eyedblonde-cc-by)
|
אותה המנגינה
צפת אירחה השבוע בפעם ה-21 את פסטיבל הכלייזמרים, עם אותם נגנים (פחות או יותר) מהשנים הקודמות, באותם הסגנונות (פחות או יותר) מהשנים הקודמות, באותם המקומות (בדיוק) מהשנים הקודמות, ומסתבר שגם בלי לחולל חידושים דרסטיים במבנה ובתוכנית, הפסטיבל עדיין מושך קהל. ואולי דווקא בגלל זה.
האנציקלופדיה הלא-שיתופית
המדור מבקש את עזרת הציבור בהבנת הרעיון שמאחורי האתר "ויקישיבה". מדובר בשיתוף פעולה בין מעצמת העל הוירטואלית "ויקיפדיה" - אחת ההמצאות שרק בשבילן היה שווה להמציא את האינטרנט (לצד גוגל, יוטיוב וכמובן כיפה. למי שלא מכיר, זהו מקור מידע ענק, זמין ועדכני, שייחודו העיקרי בכך שהוא נערך ע"י הגולשים) - לבין אתר "ישיבה" של ישיבת בית אל. התוצאה: אנציקלופדיה חופשית למושגי יהדות.
והשאלה: מה רע בויקיפדיה המקורית? למה אי אפשר להעשיר את אותה הויקיפדיה שכולם נכנסים אליה? למה רבבות הגולשים שמחפשים מידע "יהודי" (ועוד לא התחלנו לדבר על השאלה מה נכנס לקטגוריה הזאת ומה לא...) בויקיפדיה, לא יזכו לקרוא את מה שנכתב ב"ויקישיבה"? למה תנאים, אמוראים ואדמו"רים רבים ימשיכו להיות מסומנים באדום (ערכים שמחכים שיכתבו עליהם, בשפה הויקיפדית), כי אלה שיכולים לכתוב עליהם בצורה יסודית עושים את זה באתר אחר? למה לכל דבר צריך "אלטרנטיבה יהודית", גם אם מדובר בדבר טוב וכשר שאיננו מצריך שום אלטרנטיבה נפרדת?
מילא להקים מסגרות נבדלות לדתיים במציאות, אבל אפילו באינטרנט אי אפשר להיות יחד עם כל עם ישראל?
אילו היה מדובר ב-
והשבוע בפינת "אילו היה מדובר ב.." (אילו היה מדובר בימני / שמאלני / ערבי / ספרדי / חרדי וכיו"ב - האם גם אז היו מתייחסים לזה כך?): כתבה ב"מעריב" סיפרה על חיילים באחד ממחסומי בקעת הירדן, שנתפסו ללא כוננות מלאה (תופעה שגרתית בצה"ל), עם ציוד שלא היו חתומים עליו (גם זה לא כל-כך נדיר), עם קבקבים במקום נעליים (זה כבר קצת יוצא דופן) ומי שתפס אותם היה, למרבה הצער, מפקד החטיבה (גם זה קורה), שהטיל כמה עונשים על הגדוד. כיוון שהמדור לא מצא משהו חריג במיוחד באירוע, לא נותר לו אלא לאמץ את פיתרון ה"אילו היה מדובר ב...", ולהניח שהידיעה פורסמה ב"מעריב" אך ורק מפני שהיא התרחשה במחסום ששייך לגדוד "נצח יהודה" (הנח"ל החרדי). אילו היה מדובר בגדוד אחר, לא הייתה סיבה לכתוב על זה. סתם חיילים שנתפסו ונענשו זה עניין שבשגרה, וחיילים ששייכים לנח"ל החרדי שנתפסים ונענשים (גם אם הם בכלל לא חרדים) זה אייטם. אולי.
 |
|
למצולמים אין קשר למחסום (צילום אילוסטרציה: kikasso-cc-by)
|
מה יש?
המדור הרגיש צורך עז לכתוב על פתיחת הרשת החרדית "יש", בתור אחד האירועים המשמעותיים שקרו בציבור הדתי-חרדי בשבוע האחרון. במחשבה שנייה, אין כאן שום אירוע משמעותי, אלא קמפיין מאסיבי שגרם למדור לחשוב שהוא משמעותי. אז נסתפק בלציין ש"יש" זה אחלה שם לרשת, כי הוא נורא פשוט. כמו "זול פה". קצר ולעניין. רשת מזון אינה צריכה שם גדול יותר מהברה אחת פשוטה.
הלוואי שגם הקמפיין שלה היה קצר ותמציתי.
ערב טוב בקיסריה
באיזה שלב אפשר לומר על אמן שהוא מצליח? מתי אפשר להכריז שהוא נכנס חזק לתוך תעשיית המוזיקה הישראלית? או במקרה המגזרי - מתי אפשר לומר שהוא "השתלב"?
האופטימיים יאמרו: כשהשמיעו שיר שלו יותר מפעם אחת ברדיו (ולפי זה, הדתיים כבר כבשו מזמן את השוק); הקצת פחות אופטימיים יאמרו: כשהוא נכנס לפלייליסט של גלגל"צ (ולפי זה, יש 2-3 דתיים שהצליחו להשתלב) והפסימיים יאמרו: צאו מהסרט, כל עוד אין זמר עם כיפה שממלא את קיסריה (אהוד בנאי? אה... זה לא נחשב), המוזיקה היהודית היא עדיין סוג ב.
אז הנה, ביום שלישי הקרוב, גד אלבז יהיה הראשון משוק המוזיקה ה"יהודית" (זאת כבר הפעם השנייה שהמילה "יהודי" נמצאת בין מרכאות בטור הזה. הנה, עכשיו פעם שלישית) שיזכה לומר "ערב טוב קיסריה". במופע המתוקשר (בשיתוף ערוץ המוזיקה 24, שישדר את המופע שלושה שבועות מאוחר יותר) יתארחו גם שלומי שבת, הראל מויאל ועוד, ומנגד ישי לפידות, עובדיה חממה ועוד. הפסימיים דלעיל מוזמנים לברר מה מברכים על כובע לפני שאוכלים אותו.
בברכת כל העולם במה והעיקר לא לפחד כלל.