לאור ההצלחה לפני שבועיים של הרעיון לכתוב על היישוב שבו אני גר (ותודה למטקבק שציין את הגילוי הנאות), ננסה לכתוב על אירוע שקרה בבית הכנסת שבו אני מתפלל, אולי גם זה יעניין מישהו, בפרט שכנראה מדובר בתופעה חדשה בבתי כנסת רבים ברחבי הארץ, או לפחות אלה שיש להם מספיק כסף לקנות לוח אלקטרוני.
כן, לוח אלקטרוני. הלוח הישן שמחליפים בו כל פעם את פרשת השבוע, מוסיפים "יעלה ויבוא" ונתקעים בשבת ר"ח באמצע חנוכה כשאין מקום לכל מה שצריך להופיע בלוח - הוא כבר נחלת העבר, ועדיף להחליף אותו בלוח חדיש ומודרני, עליו מרצדים זמני היום, הדף היומי ועוד כמה נתונים הלכתיים חשובים.
אני לא יודע מה יהיה השלב הבא, והגולשים היצירתיים יכולים להגות בעצמם רעיונות לבתי הכנסת שחפצים בהתחדשות (הקרנת הטקסט של התפילה על מסכי ענק, אזניות עם תרגום סימולטני מארמית ועוד ועוד), אבל בלי קשר לרדיפה אחרי אמצעים מתקדמים - מי שמתנגד למסכי הטלוויזיה בצידי הכבישים בגלל הפגיעה בריכוז של הנהגים, מן הראוי שיתנגד גם ללוח מרצד, שהתוכן בו מתחלף כל כמה שניות. ואולי רק אני מצאתי את עצמי פוזל לכיוונו יותר מדי פעמים באמצע שמונה-עשרה.
פרשיות מלפני שנתיים
בשבועון הצבאי "במחנה" התפרסמה כתבה סנסציונית, מרעישה ומסעירה, על נושא שמעולם לא עסקו בו בעיתונות: הנוער הדתי-לאומי אחרי ההתנתקות. הכתבה כללה כמה שורות מפי הרב אליקים לבנון, ראיון בלעדי ראשון מסוגו עם דמות שמעולם לא רואיינה בתקשורת - הרב שרלו, וכן דעה מפתיעה וחסרת תקדים של חייל שמאוכזב מהגירוש אבל התגייס בכל זאת לצבא כי זה חשוב(לולא חוק דתיים-שלובים, שמכוחו לא יכולתי שלא להכיר אישית את המרואיין, הייתי חושד שזה ראיון פיקטיבי - למה לטרוח ולראיין חייל אמיתי אם ברור מראש מה הוא יגיד?).
אז נכון שקשה למצוא בצה"ל חומרים לכתבות מעניינות מדי שבוע, ונכון שהפיגוע במרכז יכול להוות איזשהו תירוץ, אבל בכל זאת - לא נמאס? החידוש בכתבה הוא לכאורה העובדה שעברו כבר שנתיים וחצי והרוחות עדיין סוערות. אבל גם זה לא חידוש גדול - אנשים פשוט לא שינו את דעתם במשך שנתיים וחצי. זה קורה.
ואולי זה באמת דבר יוצא דופן בימינו?
מתחילים לדבר על הכסף
מי שחשב שכל פולמוסי השמיטה לשנה זו כבר מאחורינו - כנראה צדק. ובכל זאת, השבוע התקיים בישיבת אדר"ת בבת-ים כנס לעילוי נשמתו של גדי עזרא הי"ד, בנושא "שמיטת כספים בימינו" (נדמה לי שהיה בכותרת גם סימן שאלה כלשהו בסוף, משהו כמו "האמנם?", "לאן?" או "הילכו יחדיו?").
כיוון שכסף לא גדל על העצים, הרי שמדובר הפעם במצוות שמיטה שאינה קשורה לאדמה ופירות. שמיטת הכספים, אחותה הפחות מדוברת של שמיטת הקרקעות, מבטלת את כל החובות הכספיים בין איש לרעהו. המאורע ה"חברתי" הזה אמור להתקיים (או ליתר דיוק, אמור לא להתקיים) בסוף שנת השמיטה.
למה היא פחות מדוברת? מאותה סיבה שהיא לא אמורה להתקיים. בעוד היתר המכירה ש"עוקף" את שמיטת הקרקע הינו חדש יחסית, היתר ה"פרוזבול" ש"עוקף" את שמיטת הכספים תוקן כבר ע"י הלל הזקן. ולכן, בניגוד לשמיטת הקרקע שאותה רבים מנסים לקיים בכל זאת בדרכים שונות (אוצר בית-דין, בעיקר), על שמיטת הכספים בכלל אין מה להתווכח. יש פרוזבול.
אז השבוע נערך הכנס הראשון (תקנו אותי אם אני טועה) שניסה למצוא דרכים לשחזר משהו משמיטת החובות, במציאות החברתית-כלכלית של ימינו. עבדכם ישמח לשמוע על עוד שניים-שלושה כנסים כאלה. אולי אפילו יותר.
אני לא יודע כיצד מרגיש אדם שחיכה 4 שנים לגמר המונדיאל, ובדיוק כשזה קורה הטלוויזיה שלו מתקלקלת. אבל חוויתי תחושה דומה בשבוע שעבר, כשנבצר ממני להיות נוכח בוועידה הארצית של בני עקיבא. עם שובי הביתה ביום שלאחר הוועידה, קיוויתי לקרוא בעיתונות הדתית, קרי "מקור ראשון הצופה", מה הוחלט.
ובכן, מסתבר שתנועת בנ"ע החליטה הרבה החלטות משמעותיות, שיכולות להשפיע בטווח הרחוק (ואולי אפילו הקרוב) על התנועה ועל הציונות הדתית בכלל, ואין כאן המקום לפרטן. אלא שמשום מה גם במקור ראשון לא היה מקום לפרטן. שם כתבו רק שהיה בוועידה דיון בהשתתפות חיים אורון ובוגי יעלון. גם ב-ynet יהדות זה היה הנתון שמילא את רוב הידיעה על הוועידה (שנכתבה עוד לפני שלב קבלת ההחלטות, לאמור: ילדים, למי איכפת מה תחליטו).
"מבוגרים אוהבים ספרות ומספרים... לעולם לא ישאלו אותך על דברים שבמהות... כך טיבם של המבוגרים, ואין לדון אותם לכף חובה. על כן חייבים הילדים להתייחס אליהם בסלחנות ובאורך-רוח, כי אנו, המבינים את סוד החיים, איננו מייחסים למספרים (ולפוליטיקאים שבאים לבקר - ח.א.) חשיבות יתרה" (אנטואן דה-סנט אכזופרי, הנסיך הקטן)
חג ללא מועד
בכל המודעות שהודיעו השבוע על אירועי יום העצמאות הבעל"ט, נכתב שהאירוע יתקיים "ביום חמישי, ג אייר ביום רביעי, ב אייר" (תלוי, כמובן, אם זה בלילה או ביום). בניגוד לחגים אחרים שאינם זקוקים לציון תאריך (אם כי ליתר ביטחון, בד"כ מתארכים גם אותם), את התאריך של יום העצמאות חייבים לכתוב, כי הוא משתנה מדי שנה. הציניקנים יאמרו: זה חג זה? אפילו תאריך קבוע אין לו! ועבדכם אומר: מדינה שתאריך החגיגות שלה משתנה בהתאם לשיקולי שמירת השבת - מי חלם על זה בגלות?!