עוד לא הספקנו להגיד "חד גדיא", וכבר חצי חג מאחורינו. זה הזמן לסיכום ביניים של חג הפסח, בתחומים המרכזיים: אירועי החג, המוצרים בשוק, מלחמות הדת, הפרסומות, התקשורת וכמובן הבדיחות. ללא חשש קטניות.
תקציר עיתונות
את מרבית מאמרי השבוע האחרון אפשר לסכם במשפט אחד: "זה קשה, זה מבאס, אבל נעבור את זה איכשהו". הכוונה, כמובן, איננה לאיום האיראני או למשבר עם ארה"ב, ואפילו לא לניקיונות לקראת פסח, אלא לפסח עצמו, שמצטייר בכלי התקשורת כאיום קיומי, שתוקף אותנו מחזיתות שונות: האוכל (אין מה לאכול, או לחילופין אוכלים יותר מדי), הפקקים ובעיקר בני המשפחה. אין דרך להתחמק מזה, צריך פשוט לחרוק שיניים וללעוס את המצה, עד שזה יהיה מאחורינו. עברנו את פרעה, נעבור גם את זה.
למדור אין כוח להדוף את הטענות כנגד אחד מרגעי השיא של מעגל השנה, אז הוא פשוט יסכים איתן. כן, בסדר, אתם צודקים, יש הרבה דברים מעצבנים בפסח, ויש הרבה סיבות לקטר בליל הסדר, ויש לכך פיתרון אחד בלבד: להגיע לגירסה המלאה והאמיתית של ליל הסדר, סביב קרבן הפסח, יחד עם כל עם ישראל, בירושלים הבנויה.
 |
|
המון סיבות לקטר. ביקור הסימפסונים בארץ, לא אחת מהן
|
תקציר בדיחות
אל מגרש הבדיחות הקבועות שמספק חוש ההומור היהודי בפסח (מצה, חומרות, קטניות, שמן קנולה וספרדים בצירופים שונים) הצטרף סוף סוף שחקן חדש, הלא הוא ברק אובמה. לשם שינוי, היה לנו מישהו חדש להיזכר בו לכל אורך הסדר, מ"עבדים היינו" ועד - איך לא - לשנה הבאה בירושלים הבנויה. בשלב מסויים גם הבדיחות על "יבנה ביתו בקרוב" והקפאת הבנייה החלו לדעוך, עד שפורסם כי אובמה עצמו ערך סדר בחג בבית הלבן, והסיפור חזר להיות אירוני. שלא אחד בלבד ניסה לעצבן אותנו והפך למושא הלצותינו, אלא בכל דור ודור, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. וגם מידי הבדיחות עצמן כשהן מתחילות להימאס.
תקציר אירועים
במופע להטוטים מרהיב עין, הצליחו שלל אמנים, פסטיבלים ואקטרציות להיכנס בתוך לו"ז צפוף של יומיים. ברגעים אלה הם מן הסתם רובצים באפיסת כוחות על מיטה כלשהי, ללא יכולת תנועה, מתגעגעים לשנים בהן ערב פסח חל בשבת. אבל יש מי שמנצל את החוהמ"פ הקצר, כמו למשל הצגת הילדים החרדית "שכרון מעמקים" של ד. פרלשטיין, שהכריזה במודעות הפרסומת: "חול המועד רק יומיים - השנה הולכים על בטוח!"
תקציר מלחמות דתיים-חילונים
מחציתו הראשונה של החג עברה בשקט, פחות או יותר. התקפה פרועה אחת פרצה במאה שערים נגד אוטובוס ללא הפרדה, אבל בכל מה שקשור לחג עצמו - מלחמות חמץ וכיוצא בהן - לא נרשמו אירועים מיוחדים. מאבק בלתי צפוי נפתח דווקא במודיעין עילית, כשהאוייב התורן הוא חברת "מטריקס", שבחרה לבצע שיפוצים במשרדיה שבעיר דווקא בימי חול המועד. עבודות שנכנסות תחת ההגדרה "דבר האבד" באות בחשבון בחול המועד, וגם עבודות לצורך המועד, אבל לא ניצול של חופשת חול המועד למלאכות שלא קריטי לבצע דווקא אז, וזה מה שגרם לגורמים בעיר החרדית לצאת לקרב נגד החברה. בין אם מאבקים מעין אלה מוסיפים כבוד ובין אם הם רק מבזים, בין אם הם מחזקים את קדושת המועד ובין אם הם הורסים את אווירת החג, טוב שמישהו חושב לא רק על השבת, אלא גם על קדושתו של חול המועד.
תקציר פרסומות
בהנחה שפרסומות נועדו לעצבן (וכך להיחרט בזכרונו של הצרכן ולא לצאת לו מהראש), אז הקמפיין הפרסומי המצטיין של החג, שהצליח לעצבן את המדור יותר מכל משחקי המילים הבנאליים עם נוסח ההגדה, הוא: "נתח סינטה לחג? רק בטיב טעם".
הבנו אתכם. תאכלו חזיר, תמכרו שרימפס, תעשו פרסומות לסטייק ארנבת עם גבינת אתונות. אבל לפחות תעשו לנו טובה אחת: כשאתם מנסים למכור את הטריפות שלכם על גבי שלטי חוצות, לפחות אל תגידו שזה לכבוד חג הפסח. יש גבול.
תקציר מוצרים כשרים לפסח
"אוסם" מקבלת את שכוייח החצי-הראשון-של-החג, על הנפקת מהדורת הפסח של "ביסלי". מעבר לעובדה שזה המוצר הכמעט-יחיד בפסח שאפשר לברך עליו "מזונות" ואין לו שום קשר לתפוחי אדמה, הפעם הוא גם מקפיד על מראה חיצוני שונה מהמוצר הרגיל: העיגולים של הביסלי-בצל הפכו לאליפסות, הסלסולים של הביסלי-גריל מתפתלים עוד קצת, ובקיצור - כל הצורות הוארכו באופן ניכר, כדי שיהיה הבדל בולט בינם לבין החטיף הרגיל של שאר ימות השנה, וזה טוב. זה אוסם.
"עלית", לעומת זאת, ממשיכה לערוך לעובדיה סדנאות יצירה בעמילן תפו"א, והפעם גם טרחה להדוף מראש תלונות אפשריות של צרכנים, והדפיסה במפורש על עטיפות התפוציפס כי אין כל סתירה בין המידע לאלרגנים לבין כשרות המוצר לפסח. תהיו רגועים.
ותהייה קטנה לסיום
לרגל החג, וכאילו לא קרה כלום ליחסי אמריקה וישראל, שודר השבוע בארה"ב פרק של "משפחת סימפסון" המתרחש בארץ הקודש, והמדור פשוט אינו מבין: איך זה שבמהלך הפרק הומר הגיע למסקנה שהוא המשיח, ועברו מאז כבר ארבעה ימים, ועדיין לא נפתחה כת שמאמינה בו?
בברכת שהכל נהיה בדברו. על עוגה.