חייזר שהיה נוחת אתמול ב־22:00 במדינת ישראל היה יוצא מבולבל. כל המטות הפוליטיים, מ"ישר!" של איזנקוט ועד "הליכוד" של נתניהו, שידרו תחושה של ניצחון מוחלט. אותו חייזר, ואם להיות כנים גם כל אזרח ישראלי, לא היה מבין איך לפיד מדבר על הרכבת הממשלה בלי להתייחס למספרים, או איך יאיר גולן כבר קורא לשותפות עם המפלגות הערביות שהשיגו ניצחון מוחץ, חרף הבטחות חבריו לגוש.
לא הצליחו להגיע להכרעה
עוד לפני תוצאות האמת, נראה שנתניהו הוכיח שוב שהוא בלתי מנוצח. "הליכוד" היא המפלגה הגדולה ביותר, וגם מפלגות הלוויין שלו, "הציונות הדתית" ו"עוצמה יהודית", השיגו מספרים נאים. זאת במיוחד כשזוכרים שסמוטריץ' היה מתחת לאחוז החסימה לפני החיבור עם פייגלין. מול הארגון ומיקסום הכוחות של גוש השינוי, נתניהו הגיע עם מפלגות שלקחו ממנו מנדטים - ולמרות זאת הדמוגרפיה ניצחה, קמפיין ההפחדה הוכיח את עצמו ומצביעי "הליכוד" נהרו לקלפיות.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
אלא שלמרות כל זאת, המציאות הקשה מתחילה לצוץ עם התבהרות התוצאות. אחרי שלוש שנות לחימה, מילואימניקים שקורסים, תקציבים שמועברים לציבורים שאינם משרתים וכעס אמיתי בשטח, שוב ישראל לא הצליחה להגיע להכרעה. מדיניות הגושים הנוראית משאירה את המדינה בקיפאון, וכעת ניצבות לפנינו שלוש אפשרויות, שכל אחת גרועה מהשנייה.
שלוש אפשרויות גרועות
הראשונה היא שנתניהו ישיג 61 מנדטים עם המפלגות המקוריות שעמן יצא לדרך. החרדים יקבלו הבטחות ענק וחוק גיוס מרוכך כדי להתגבר על ה"ברוגז" ולחזור לממשלה. כך יישמרו ההישגים, כמו המהפך בהתיישבות, לצד אותן רעות חולות שהיו אמורות להביא לשינוי: חוסר השוויון בנטל, היעדר הכרעה בזירות הלחימה וכמובן אי לקיחת האחריות על 7 באוקטובר.
האפשרות השנייה היא שגוש השינוי יפר את הבטחת הבחירות המרכזית שלו ויישען על המפלגות הערביות. לתרחיש הזה סבירות נמוכה, שכן מלבד איזנקוט, קשה לראות מה ירוויחו שותפיו מהמהלך. בנט וליברמן יפרו הבטחה משמעותית, יספגו מחיר פוליטי ולא יקבלו בתמורה את ראשות הממשלה ואת היכולת לקבוע את סדר היום לקראת הבחירות הבאות שיגיעו מוקדם מהצפוי. מנחם, במובן מסוים, שהמפלגות הערביות קיבלו יותר מנדטים מרשימת "הדמוקרטים", מה שמקשה עוד יותר על הקמת ממשלה כזו.
האפשרות השלישית היא בחירות חוזרות. גוש השינוי יגיע אליהן אחרי שלא הצליח להפיל את נתניהו, למרות איחוד כוחות ואחוזי הצבעה גבוהים במעוזי השמאל. הבוחרים עלולים להרגיש ששום דבר לא ישתנה ולהישאר בבית, בעוד נתניהו ימחיש את האיום בהקמת "ממשלת שמאל" ויחזור חזק מתמיד. לא מאמינים? תחזרו ל־2022 ולהישג המשמעותי שהשיג גוש נתניהו אחרי פחות משנה באופוזיציה.
הפרת ההבטחה - בתמורה לתיקון המדינה
אבל יש אפשרות נוספת: שבירת גוש "רק לא ביבי", והסכמה של "ישר!", "ביחד" וישראל ביתנו" לשבת בממשלה עם נתניהו וסמוטריץ', ללא המפלגות החרדיות והערביות. המהלך ידרוש ממפלגות הגוש להפר הבטחת בחירות, אך יאפשר להקים ממשלה שתוכל לקדם מדיניות ימין ולשים במרכז את סוגיות השירות והחלוקה בנטל, בלי להיות תלוי בגורמים הקיצוניים יותר שאינם משרתים.
המחיר יהיה כבד: פגיעה באמון הבוחרים ופשרה עם מי שעד לא מזמן הוצג כאויב הציבור מספר אחת. אבל במקום להישאר בגוש שמטרתו העיקרית היא למנוע מנתניהו לכהן, המפלגות יוכלו להשפיע ישירות על המדיניות. גם נתניהו עשוי להרוויח מהמהלך במידה ויזכור שהוא עוד מעט בן 80, ואולי הגיע הזמן לוותר על הברית ההיסטורית עם החרדים על מנת להביא רשימת הישגים מכובדים שתאפשר לו לפרוש בכבוד.
הבחירות האלה מציבות את הפוליטיקה הישראלית בפני שאלה שחורגת ממספר המנדטים: האם נבחרי הציבור מוכנים לשלם מחיר כדי לשנות את המציאות, או שימשיכו לשחק לפי אותם כללים שהביאו אותנו למבוי סתום. שבירת הגושים לא מבטיחה ממשלה טובה יותר, אבל אולי הגיע הזמן לבחון לא רק מי מוכן לשבת עם מי, אלא מה כל מפלגה מוכנה באמת לעשות עבור המדינה.